יש גבול?

 הנה קושיה במדיניות ציבורית: בעל רכב פרטי חוזר לביתו בשעת לילה ומתקשה למצוא חניה. הוא בוחר להחנות את מכוניתו על המדרכה. חסר דיור מתקשה למצוא מקום לישון בו ונשכב על הכביש לשנת לילה. בשני המקרים עובר שוטר במקום העבירה. מה עונשו של בעל המכונית ומה עונשו של חסר הדיור?

שתפו:

קרא עוד

הביצה והתרנגולת

 מה קדם למה: הביצה או התרנגולת? בקושיה הזו התלבטו מאות שנים, וברובן לא היתה חשובה חד משמעית. אם מתכוונים לתרנגולת שבני אדם אוכלים התשובה של פרופ' סטיבן פינקר חד משמעית: הביצה. כי התרנגולת היא לכל היותר בת 8000 שנה – ועל ביצים יש עדויות מלפני מיליוני שנה.

שתפו:

קרא עוד

ניצחון מוחלט/אופק מדיני

 אם מתעלמים לרגע מהשוליים הזעירים של שארית השמאל, ההתפלגות הפוליטית בישראל מצוייה בכותרת. הימין הוא בעד ניצחון מוחלט והשאר הם בעד אופק מדיני. המאמר הזה בא לטעון ששניהם אותו הדבר. מה שמפריע לראות את זה הוא האישיות של בנימין נתניהו. אבל אם ראש הממשלה היה, למשל, גדעון סער, התמונה היתה מתבהרת: כי מה בין סער, שלא נכנס לממשלה כי הכסא שהוצע לו לא מכובד דיו, לבין לפיד שהכסא התאים לו אבל הוא לא סבל את הריח של בן גביר.

שתפו:

קרא עוד

המחיר הראוי

 האם תשלום של חמישה שקלים וחצי עבור נסיעה עירונית באוטובוס וברכבת קלה הוא המחיר הנכון? עד לפני 120 שנה היו כלכלנים שחשבו שיש דרך לבדוק אם מחיר של מוצר או שרות הוא נכון. ההסברים היו מפולפלים למדי ובמאה ה־20 נזנחו לטובת הממצא שמחיר נכון הוא זה שנקבע בשוק תחרותי בין הביקוש להצע.

לכאורה תשובה חביבה שפטרה את הנשאל מהצורך לנבור במרכיבים העלומים של הביקוש (תשובה לכלכלנים בכיתה א': "לכל אדם יש במוח  עקומת תועלת קעורה") או בעלויות ובמרווחים של היצרנים. אלא שמהר מאוד התברר כי יש מוצרים ושירותים שהם בידי מונופול או קבוצה קטנה של יצרנים ויש מוצרים ושירותים שנצרכים במשותף כמו חינוך, צבא ומשטרה.

הפקק 

הכי מסובך זו תחבורה יבשתית. בין השעות 0700-0930 ו־1530-2000 יש יותר כבישים פקוקים מכבישים זורמים. כך נולד הכלל המוכר לעוסקים בתחום: כל כביש חדש שנועד לצמצם בפיקוק – יתפוקק בתוך שנה.

חמישה חוקרים חברו לחפש פתרון וזה שנמצא הופעל בסימולציה על העיר שיקגו. היום קל לאתר מכוניות נעות באמצעות מעקב אחרי הטלפונים הניידים. לזה נוסף מידע על תנועת נוסעים באוטובוסים וברכבות ובשיקגו, מתברר, גם על נוסעים במוניות.

המחקר, לטעמי, לא מעניין במיוחד. שני הממצאים העיקריים הם שראוי להטיל תשלום על שימוש ברכב פרטי וראוי לעודד שימוש ברכבות על חשבון אוטובוסים.

כמו שכל ישראלי יודע, גם כאשר המיסים והתשלומים על המכונית הפרטית גבוהים עשרות מונים מאלה של שיקגו – הפקקים חוגגים. אבל העוקץ הוא בהעדפת הרכבת על האוטובוס. הסיבה העיקרית שרכבת נתפסת למוצלחת היא שהיא בעלת מונופול על הקרקע שעליו היא נוסעת. אם כל אוטובוס וכל מכונית פרטית היו מקבלים מונופול כזה – לא היו בשיקגו 2.7 מיליון תושבים. לא היה שם אפילו אדם אחד – כי לא היכן לגור, לסחור, לבלות. זו הבעיה עם קרקע: הכמות שלה סופית.

מכאן למיחזור מחקר שנערך לפני כ־15 שנה על ליסבון, פורטוגל שגם בה היה בעת ההיא מידע רב על תנועה של אנשים וכלי רכב. הסימולציה שהם עשו היתה כזו: איך לסדר מצב שבו לא יהיו אוטובוסים ולא יהיו מכוניות פרטיות וגם לא יוסיפו רכבות וכל התנועה הקיימת תתבצע עם אותם זמני תנועה.

המונית השיתופית

הממצא של התרגיל על ליבון היה שכל הנסיעות יכולות להתבצע עם כ־5000 מוניות (3 נהגים בכל מונית לתנועה 24 שעות) שיתופיות בעיר שגודלה ומרכזיותה דומים לתל אביב. זאת בהשוואה ל־200,000 מכוניות פרטיות שנעו מדי יום והתפוקקו. עכשיו תחשבו מה היה קורה אם היו מכפילים את מספר המוניות בניסוי הזה? זמן הנסיעה היה יורד ביותר ממחצית.

הרעיון מוכר מ"מוצר" אחר. לכולנו ברור שלא כל אדם אחראי על ביטחונו האישי. ביטחון הוא עניין קולקטיבי. ציבורי. במקום טנק וחמישה שומרי ראש לכל משפחה, יש לישראל 2000 טנקים וכחצי מיליון חיילים לשמור על תשעה מיליון.

מונית שיתופית זמינה ומהירה היא תחליף כמעט זהה לזמינות מכונית פרטית ועדיפה מבחינת השרות שהיא נותנת (לא צריך לחפש חניה) ומחירה. היא עדיפה בהרבה על אוטובוס שמוגבל במסלול הנסיעה ובתחנות העצירה. אך לקיומה צריך לחסל את הרכב הפרטי.

כך מחליפים מוצר פרטי רע במוצר ציבורי עדיף פי כמה גם במחיר (אם מקצים את כספי הסובסידיה לאוטובוסים עירוניים למפעל המוניות השיתופיות מחיר נסיעה יהיה ....אפס), גם בצמצום פליטת מזהמים ולא נשכח - גם במהירות.  

 

 

 

 

 

 

 

 

שתפו:

קרא עוד

ביבי 2.0

 ביום ראשון  פורסם ב"הארץ" מאמר שכתב ראש האופוזיציה יאיר לפיד בכותרת "מה הייתי עושה אחרת". יש לי מנהג מגונה: לפני שאני מתחיל לקרוא מאמר, אני קורא את הפיסקה האחרונה. שם טמון ה־punch line – הנוק אאוט, בשפת האיגרוף, שבו היריב (נתניהו) חוטף אותה ומשתטח על הארץ, ויריבו (לפיד) מניף יד לניצחון המוחץ.

שם, בסוף, מצוי הכלי המרכזי שבאמצעותו יבוצעו כל שבעת המהלכים שיביאו לפתרון הסכסוך. הכלי הזה הוא, איך לא, שיאיר לפיד יהיה ראש ממשלה. ובלשונו שלו: "להקים ממשלה אחרת...בלי קיצוניים...בלי שני קבינטים".

שתפו:

קרא עוד

פרשת הלחם

 ביולי 1999 מונה ח"כ רן כהן לשר התעשיה והמסחר. אחרי פחות משנה עזב. עבור מי שעוד זוכר את הימים ההם הוא היה "שר הלחם". לא תעשיה, לא מסחר. רק לחם.

כהן ירש עם המינוי את מדיניות הפיקוח הממשלתי על כמה מוצרי יסוד. שר התעשיה והמסחר אינו אדון לעצמו. במוצרי חלב יש גם לשר החקלאות מילה, ובלחם הוא מולך במשותף עם שר האוצר. שניהם צריכים לחתום על הצווים הקובעים את מחיר הלחם.

שתפו:

קרא עוד

החוליה החלשה

 בישראל היתה בשבוע שעבר קואליציה מקיר לקיר. ממילא הקירות פה עשויים קרטון ומרבית האופוזיציה תומכת בממשלה, בוודאי ככל שזה נוגע למלחמה בעזה, אבל ההצלחה הפנומנלית של הצבא בהדיפת מתקפת הטילים והמטוסים  מאירן הלהיבה ממש את כולם. סוף סוף הצבא כיפר במשהו על מחדלי ה־7 באוקטובר.

שתפו:

קרא עוד