א-שאראפה הוא ההר הידוע ביותר בישראל. ב־1949 נקבר שם תיאודור הרצל ומאז ההר נקרא על שמו. על שיפולי ההר הצפוניים והמזרחיים נמצא בית הקברות הצבאי ולידו קבורים ראשי ממשלה ונשיאים. על שיפוליו הדרומיים – מוזיאון יד ושם. מי שמטפס להר מכיוון מערב מגיע לשורה של גדרות אבן ובורות מים – מה שנשאר מחירבת חמאמה – ישוב קדום שקצהו העליון מתחבר למזבלה של יד ושם. העובר את המזבלה מגיע לחלקת חסידי אומות העולם. על החסידים האלה, ובעיקר אלה שנעדרים מהרשימה, נסוב המאמר הזה.
צמיחה וצניחה
מי שמסתובב בשכונות החרדיות בירושלים נתקל במודעות שלא נמצאות באזורים אחרים: "תרופות גדילה" לטיפול בילדים נמוכים מדי לדעת הוריהם. משועשע שתפילה להגדלת גובה הילד לא מועילה דיה, הלכתי לדיור המוגן הקרוב וחיפשתי מודעות ל"תרופות צניחה" שטיפול בהן מוריד את גיל הקשיש כך שיוכל להשתתף במרוץ חצי מרתון.
על יוגורט ולהט"בים
השבוע נפתח מושב החורף של הכנסת והפינה האינטרנטית הזו באה הפעם לסייע לממשלה לממש את תכניותיה. הסיבה לכך היא שאם להודות על אמת, מצבה של הקואליציה לא מזהיר אף על פי שיש לה 68 תומכים מתוך 120.
קוץ בתחת, אור לגויים
ראש ממשלת בריטניה רמז השבוע כי צפוייה העלאה במיסים על נכסים והון. אם זה יקרה יהיו תושבי הממלכה חבים תודה בין השאר לגבריאל זוקמן.
זוקמן נבחר לשמש פרופסור על ידי בית הספר
לכלכלה של אוניברסיטת הרווארד שבמצ'וסטס
ארה"ב. אך נשיא האוניברסיטה הטיל וטו על מי שהוגדר בידי כלכלנים מהזרם השמרני
כ־"קוץ בתחת". והתחת המדובר הוא של בעלי הון ונכסים, בהם התורמים
הגדולים לאוניברסיטה היוקרתית.
ניאו־ליברליזם בסכנה?
רוברט קוטנר מאוניברסיטת ברנדייס בדעה שבחירת שלישיית הזוכים השנה בפרס האקדמיה השבדית לכלכלה (המכונה בטעות "פרס נובל") אפשר ומסמן תפנית בשיגרה הניאו־ליברלית שאופפת את מקבלי הפרס זה הרבה שנים. חתן הפרס, ג'יימס רובינסון, מדווח קוטנר, היה מצדיק בשעתו את מעמדה של אוניברסיטת שיקגו כגרעין הקשה של התפיסה בדבר חיסול מעורבות ממשלתית בכלכלה. והנה הוא פירסם ספר עם ביקורת נוקבת על תיפקוד הבנק המרכזי האמריקאי במשבר 2008 בטענה שבמקום לסייע לבנקים היה מקום לסייע ל....לוקחי משכנתאות ולהימנע מהאבטלה שנולדה בעת ההיא. ואם בארזים נפלה השלהבת, מה יגידו אזובי הקיר.
איומים קיומיים
בסוף השבוע היו מי שטענו שהושג
הניצחון המוחלט עם הריגתו של מר יחיא סינואר. המקפידים טענו – מוחלט כפול אם
מוסיפים את מר איסמעיל הנייה, פי שלושה עם מר חסן נסראללה ופי ארבעה עם חיסולו של
מפקד כוח קרמבו של משמרות המהפכה של באיראן. וכמובן, לאחר ניצחון מוחלט, אין עוד
איום קיומי. המלעיזים טוענים שמחשבי החשבון הזה הם מתנגדיו של נתניהו (שחולצות
עטורות בדמותו ובתוארו כמלך, למעוניינים, נמכרות בשוק מחנה יהודה בירושלים).
אלא שיש שני איומים קיומיים שהגיע
העת לטפל בהם. בלי חיסולם אין ניצחון.
