השאלה
שבכותרת לא ממש מעניינת. למעט את מי שמתכננים לגלוש באתר סקי ואולי יבקשו לרכוש
"מוטות גלישה" עשויות מפחמן. אבל זה נכון גם למי שקונה מיונז, למשל.
המיונז מונח בצנצנת זכוכית ולה מכסה מתכתי. קניתם? או אז שילמתם גם כדי לשחרר פחמן בייצור הזכוכית שבקנקן והמתכת שבמכסה.
פחמן
נפוץ באטמוספירה בכמה צורות כמו פחמן דו חמצני ומתאן - שניהם מזיקים אקולוגיים
הקשורים למשבר האקלים.
נסתכל
על זה מהצד השני. אתם יצרני המיונז שבאותה הצנצנת, ומוכרים בעיקר באירופה. איזו
מתנה מגיעה לכם החל מבעוד חודשיים וחצי?
שם
המתנה CBAM – Carbon
Border Adjusment Mechanism - זה מהלך בירוקרטי מורכב למדי
הדורש מכל מי שמוכר מוצרים באיחוד האירופי להרשם ולדווח על כמות הפחמן, הכלול
בפחמן דו חמצני, שהשתחררה כדי ליצור את המוצר. אם כמות הפחמן עולה על שיעור מסויים
אז אתם נדרשים לרכוש "זכאות" – בעצם מס. ארה"ב מטילה מכסים על כל
העולם והאיחוד האירופי מטיל CBAM
החל מראשית 2026.
על מה משלמים
ביקשתי מ־ChatGpt
למצוא מי הישראלים שצפויים לקבל את המתנה הזו. כל מי שמשתמש באלומיניום, במלט,
דשנים, כימיקלים, פטרוכימיה (כולל כל הפלסטיק), התעשיה הביטחונית וחלקים מהיי־טק.
הרקע פשוט: אקולוגיה. השבוע
התפרסם כי תאגיד ICL שפעם נקרא כימיקלים לישראל הודיע על רישום הפסד של 40 מיליון דולר
כי ממשל טראמפ ביטל את הסובסידיות שנתן קודמו למפעלים לאגירת אנרגיה המיוצרת מחום
השמש, רוח וגלי ים. ICL ביקשה להקים מפעל כזה בארה"ב בעלות של 400 מיליון דולר וזכתה
לתמיכה של כ־50% מממשל ביידן. עתה משבוטלה הסובסידיה, כי טראמפ לא מאמין באנרגיה
חלופית לשריפת דלק, המפעל איבד את כדאיותו.
זו ארה"ב של טראמפ,
ושיישרף העולם. האיחוד האירופי בדעה ההפוכה. יותר מזה, שיטת ה־CBAM,
מסורבלת ככל שתהיה, נועדה לייקר מוצרים עתירי שימוש בפחמן לא רק מייצור מקומי אלא
גם על מוצרי יבוא לאירופה.
סיבסוד הזיהום
מבחינה חברתית הטלת מס על
מוצר מזיק היא דרך נאותה לטפל בתופעה שמס ערך מוסף מתעלם ממנה. לתיקון האחידות במע"מ יש את מס קניה, בלו
וכיו"ב מסים עקיפים, וממחר - CBAM.
בישראל הדלק הכי מזהם הוא
פחם. המס כיום הוא 147 שקל לטון. הרבה? לפי מדד הנזק המס צריך להיות 515 שקל לטון.
המס על גז טבעי הוא 33 שקל לטון וצריך להיות 192 שקל. המס על סולר הוא 3 שקלים
לליטר. אבל מפעלי תעשייה, אוטובוסים ומוניות מקבלים החזר בגין המס. שיתלכלך האוויר.
ישראל, כמו שאר העולם, בבעיה
עם ה־ CBAM. נייר עבודה של קרן המטבע הבינלאומית חישב שהמס הגלום על היצוא של
מדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה (החוקרים שם גרעו את ישראל מהמפה העולמית) הוא
14%. בישראל יצואן המשתמש בסולר שעליו הוא
מקבל החזר מהממשלה עלול לספוג "מס" גבוה בשיטה האירופית. אותו יצואן גם
נהנה מ"סובסידיה" במחיר החשמל הנובעת
מהפער בין מס הפחם והגז לבין המס הראוי. את ההפרש אפשר והפקידים באיחוד האירופי
ייחשבו לתוך ה־ CBAM.
בפרשנות מסויימת הבעייה עלולה
להעמיק. המוצר הנפוץ הכי מזהם מבחינת פליטת הפחמן בייצור הוא מלט. אם האירופים
יחליטו שהפחת שיצרן רושם – חובה על כל יצואן לאירופה לפעול עם ספרי חשבונות גלויים
– בגין מבנה היצרן חייב CBAM על הפחמן
שנפלט בעת יצור המלט עבורו, אז ה"מס" יכול להמריא.
מבחן עזה
כל זה מתנקז ל־31 לדצמבר
השנה. אם, למשל, ישראל לא תיסוג בשלב ב' מעזה אפשר והאיחוד האירופי יהיה תקיף
בבדיקות הפחמן במוצרי היבוא מישראל. ואם זה קורה – נזכור שכמה מדינות באיחוד הכירו
בפלסטין – אנחנו בצרות.
לסיום, נזכור שיש שר כלכלה, ניר ברקת
שמו, שנשבע כי "מה שטוב לאירופה טוב לישראל". נו, נראה אותו מטיל CBAM
על היבוא לישראל, גם על היבוא מטראמפלנד.
