מה משותף לדוויין וושינגטון, בריאן טולברט, אלכס
טיוס, ריצ'רד הנדריקס, מייקל קרטר, לארי ריצ'רדס ובראד ליף? כולם אמריקאים, כולם
כדורסלנים וכולם שיחקו ב... נבחרת ישראל. לשם איזון ספורטיבי נוסיף את
רוברטו קולואטי וויליאם סוארס, שמקצועם כדורגל ואף הם שיחקו בנבחרת הלאומית.
סוארס מזכיר עניין
שעורר סערה בכפית התה הישראלית בשבוע שעבר. הוא שיחק גם בקבוצת בני סכנין, שמנהליה נכנסו לקריז כאשר שוער הקבוצה, עבד
יאסין, הוזמן ונסע למחנה האימונים של נבחרת פלסטין. בעוד שמנהלי הקבוצה התמקדו
בהפרת חוזה, העוסקים בברברת הספורט הבליטו, איך לא, את הבגידה במולדת. תפקידו של
יאסין אמנם הגנתי – הוא שוער – אבל היו שוערים שהבקיעו שערים, אז לך תדע מה התבשל
בראשו.
הזכות והמסחר
הדיון המשפטי
משעמם מלבד עניין אחד: למרות שזכותו של כל עובד להתפטר ממקום עבודתו, זכות זו
נשללת מעובד בספורט. למה? ככה. ולא רק זה. עובדי ספורט נמכרים ונקנים כאילו היו
עבדים בזמנים שבהם הרומאים עשו סדר באגן הים התיכון. אבל העניינים האלה כלל לא עלו
בטקס העלאתו לגרדום התקשורתי של יאסין.
מה כן חשוב? הנה
ציטוט מאחד מברברני הספורט: "זוהי לא ידיעה ספורטיבית על זימון בינלאומי. זהו
סיפור על בחירה אישית בעלת משמעות פוליטית וזהותית כבדה".
הזהות והפוליטיקה
זהותית? יוסי
בניון שיחק בקבוצת סנטנדר בספרד. זו המדינה שהפעילה אינקוויזיציה כנגד יהודים. אחר
כך עבר לשחק באנגליה, שבגלל ה"ספר הלבן" שלה מ־1922 הוגבלה הגירת יהודים
לא"י־פלשתינה ובכך דנה אותם לרצח בידי הנאצים. כאן הזהותיות בסדר. היא בסדר גם
כאשר מוסלמי מסכנין נאלץ לעמוד דום לשירת "נפש יהודי הומיה".
מכאן לפוליטיקה.
כאשר התאחדות הכדורגל של אסיה העיפה את ישראל מחברותה הגיאוגרפית הזו, תקפו אותה שההחלטה
פוליטית ואסורה בספורט, לפחות באותם ימים. כאשר קבוצה ממוסקבה הציעה את המחיר
הגבוה ביותר עבור החוזה של בניון הוא סירב לשחק שם בגלל עמדת רוסיה כלפי לישראל. וזה
נתפס כתקין לחלוטין ואפילו פטריוטי. כלומר אסורה פוליטיקה בספורט - למעט כאשר
המניע הוא טובתה של ממשלת ישראל, כמקובל במדינה דמוקרטית.
הכדור בקבר יוסף
מדוע זה בסדר
לייבא עובדי ספורט מחו"ל, ולייצא עובדי ספורט לחו"ל אבל כאשר ישראלי
מוסלמי בוחר לשחק בחו"ל יש פתאום
מבחני נאמנות למדיניות הממשלה?
בעניין הזה
חוגגת הצביעות. הרי ישראל – קואליציה ואופוזיציה (למעט חד"ש) בצוותא – לא
מכירות במדינה פלסטינית. אין פה אפילו חו"ל מבחינה פורמלית. המהלך של יאסין
לא שונה ממגורים ביצהר, איתמר, אלון מורה ושבי שומרון שליד שכם. ליהודי מותר לבקר את יוסף בקברו בשכם? מותר!
האם לישראלי־ערבי מותר לשחק
שם כדורגל? אסור! לישראלי־יהודי יש
בשכם "זכות אבות". לישראלי־מוסלמי אין שם כל זכות.
הממשלה ואנטישמיות
האירוע על שמו
של עבד יאסין מתרחש בסמיכות זמנים לאירוע פוליטי אחר. ממשלת ישראל הזמינה לביקור את
טומי רובינסון, פעיל אנטי איסלמי קיצוני הדורש לגרש מבריטניה את המהגרים. כל כך
חריפה גזענותו עד שארגונים יהודיים מחרימים אותו ומכנים אותו "בריון
פוליטי" בשל דרישתו לנקוט אלימות כלפי מהגרים (יהודי אנגליה הם צאצאים של
מהגרים). כלומר, אנטישמיות ומייצגיה (ראו גם יחסי ישראל עם האוונגליסטים
בארה"ב) מתקבלים בסלחנות אצל ממשלת ישראל אבל ישראלי שישחק כדורגל בקבוצה פלסטינית
או בנבחרת פלסטין – זה כבר איום קיומי כבד.
