בכלי
שיט גדולים של הצי הבריטי לפני 80 שנה לא היתה מיטה לכל חייל. לעומת זאת היה בהם חדרון
ובמרכזו שולחן מרובע שסביבו יכלו לעמוד ששה אנשים. על השולחן היתה מונחת מפה של
האזור שעליה צויינו אתרים של האויב וספינות בריטיות אחרות. המפה הונחה תמיד מול מפקד
הספינה ומי שעמד מולו, כמעט תמיד הקצין הכי זוטר, נאלץ לקרוא אותה הפוך – משימה
מסובכת להחריד.
על
הקצין הזוטר נכפה, אם כן, סוג של דיסלקציה.
נזכרתי
בזה בשעה שהקשבתי השבוע להרצאתה של נעמה פרידמן מאוניברסיטת תל אביב "דיסלקסיות: מתיאוריה לאנשים, מאנשים לתיאוריה".
מתברר שיש לא מעט סוגי דיסלקציה ולפיכך יש חשיבות לאבחון מדויק לצורך התאמת הטיפול
הספציפי הראוי.
אחרי שנגמרה ההרצאה, התחלתי לתהות, כדרך כלקלן, על הקשר בין דיסלקציה לכסף. האם, למשל, יש שיעור יותר גבוה של דיסלקטים בקרב ילדים במשפחות עם הכנסה נמוכה? הבירור שעשיתי העלה שלא.
אבל יש קשר מעניין אחר: ילדים דיסלקטים של משפחות
עניות יחסית מצליחים – במובן הציונים במבחנים - הרבה פחות מאשר ילדים דיסלקטים של
"מיטיבי הכנסה".
איך זה קורה?
ביטוח בריאות ממלכתי
לכאורה הכל נראה תקין – אבחון דיסלקציה כלול בסל הבריאות. אלא שקופות חולים לא הקימו יחידות לאבחון הלקות והטיפול בה. יש מרכזי אבחון בשלוש אוניברסיטאות, וכל השאר הם גופים פרטיים. כל השאר האלה נמצאים במרכז הארץ, והם לא עובדים לשם שמים. אבחון עולה משהו כמו 3,000 שקל.
אבל קופות החולים משלמות, הלא כן? לא כן. ההשתתפות
העצמית גבוהה ואחריה, אם נדרש טיפול, התשלומים עולים.
כמובן שמי שיש לו ביטוח בריאות פרטי יקר בתוך
קופת חולים ציבורית פטור מתשלום. אלה מבוטחי זהב (לאומית), עדיף (מאוחדת), שלי (מכבי) ומושלם
(כללית).
כלומר, כדי לא לשלם עבור אבחון וטיפול בילד
הדיסלקטי אתה נדרש להיות בעל הכנסה מספקת לרכוש מקופת החולים הציבורית את הפינה
ל"מיטיבי הכנסה". ואם לא ביטחתם את עצמכם במערכת ההעדפות של הקופות –
הלך עליכם. במקרה הזה – הלך על הילד שלכם. מכון סול, העוסק באבחון, כותב באתר שלו כי
"ברוב המקרים השתתפות הקופה קיימת, אך אם להיות
כנים - לא הכי משמעותית".
התופעה לא ייחודית לטיפול בדיסלקטים. בעלי
מוגבלות בשמיעה זכאים למכשיר שמיעה. כמה זה עולה? השאלה הנכונה היא מהי "ההשתתפות
העצמית" של המטופל. ובכן, תלוי בביטוח הפרטי שרכשתם מקופת חולים הניזונה
מכספי ציבור.
בלוף הביטוח
החוק לא מאפשר לקופות החולים לספק שירותי ביטוח.
וכך, למשל, התשלום עבור ביטוח סיעודי שנעשה דרך הקופות עובר לחברת ביטוח. הקופה
מתפקדת כגזבר עבור חברות הביטוח הפרטיות. אלא שהחוק מתעלם מכל שאר הטיפולים
הפרטיים שנעשים באמצעות תרגיל ביטוח המכונה שב"ן – שירות בריאות נוסף – שבתוך כל קופה.
ראוי היה לבטל את קיומו של ביטוח פרטי במסגרת
המגזר הציבורי המתוקצב אבל סביר להניח שאף אחד לא יטפל במחלה הזו. גם ממשלת
"השינוי" של בנט, לפיד, ליברמן והדמוקרטים בשעתו לא עשתה מיליגרם של
שינוי בעיוות הזה. (טוב, היא לא חוללה שום שינוי בשום תחום מרכזי בחיינו).
שיפור בישראבלוף
אז אם זהו המצב הנה הצעה לשתי הרחבות של השיטה הקיימת:
מי שרוצה ששוטר ישמור על ביתו יוכל לרכוש מהמשטרה שירותי שמירה לעצמו בשב"ן (שירות
בטחון נוסף). שב"ן כסף, שיספק שמירה
לילית בלבד או שב"ן זהב – לכל היממה. ואם קבוצות הספורט משלמות למשטרה עבור
שמירה במשחקים מדוע שלא נוכל לשלם על שמירה על הילדים המשחקים בבית?
אישית, אני מעוניין לרכוש ביטוח מס הכנסה. תמורת
תשלום של נניח 100 שקל בחודש פקידי מס הכנסה לא יסתכלו על השומות שלי. תמורת 1,000
בחודש הם ישמיטו את שמי ממחשב רשות המסים.
