המחסור במים אינו נובע מבצורת, אלא ממדיניות כלכלית מוטעית •
מה מוטעה? מחיר המים
כשהתבררו ממדי הבצורת אשתקד הורה נציב המים על קיצוץ מכסות מים לחקלאים לשנת . 1999 מה קרה לקיצוץ של 40% במכסות, קיצוץ שהיה אמור לחסוך למשק המים 360 מיליון מטר מעוקב) קוב?( להערכת מקורות, ספק המים המרכזי בישראל, הקיצוץ יסתכם בכ. 5%- נציבות המים טענה כי אנשי מקורות מעוותים את הממצאים וכי הקיצוץ יהיה של . 13% גם אם הנציבות צודקת, זה לא פותר את הבעיה.
ד"ר רן מוסינזון ז"ל היה במשך שנים רבות המוח הכלכלי של משרד האוצר בתחומי המים והתשתית. ב 1986- הוא הוציא מסמך: משק המים – מבט כולל ורב–שנתי. מתוך 100 העמודים שליתי את המשפט הבא, העוסק במכסות המים החקלאיות: „הקושי הגדול ביותר הוא באפשרות של הקטנת מכסות המים החקלאיות – כפי שיתחייב, במוקדם או במאוחר, בשל מגבלות המקורות. " המשפט השני הציג את מה שכולם רואים היום: „במובן היסודי, איבדנו את הצפון. "
מוסינזון, ובימים אלה פרופ' צבי אקשטיין מאוניברסיטת תל-אביב, היה מראשוני העוסקים במים שטען שאין בעיה של מים. יש די מים. לא צריך להתפיל, לא צריך לייבא מטורקיה או מכל מקום אחר. כל המחסור במים אינו נובע מבצורת, אלא ממדיניות כלכלית מוטעית. מה מוטעה? מחיר המים.
פרופ' גדעון פישלזון מאוניברסיטת תל-אביב טען לפני כמה שנים, כי למים יש מחיר מקסימלי: מחיר התפלת מים. כי הרי במחיר מי-ים מותפלים אפשר לספק כל כמות מבוקשת של מים.
רבים מהעוסקים בתחום משוכנעים, שגם אם מחיר התפלת מי-ים בישראל הוא היום 80 סנט לקוב, בתוך עשור הוא יירד לכ50- סנט. מבט על טבלת מחירי המים מראה, כי צרכני המים ברשויות המקומיות כבר משלמים כיום את המחיר הזה. אם כך מה הבעיה? יתפילו מים ויספקו אותם לצרכנים הביתיים באותו מחיר שהם משלמים היום, וכך יתפנו לחקלאות עוד 600 מיליון קוב לשנה. לא יהיה מחסור. הכנרת תגבה פלאים, ובא לציון, לפלשתין ולירדן הגואל.
נציב המים מאיר בן-מאיר הוא הדוחף המרכזי של הרעיון הזה. הנציב עשה חשבון פשוט: גם אם הממשלה תצליח להוריד את צריכת המים השפירים בחקלאות למחצית הכמות הנוכחית, גם אז, בתוך כמה שנים, יחסרו מים. מדוע? בגלל גידול האוכלוסיה והתעשרותה. לכן צריך להתפיל מים.
העמדה המסורתית של החקלאים ושל נציב המים היא כל כך פשוטה וברורה, שקשה להבין מדוע לא עושים את זה. אבל כמעט כל הכלכלנים חושבים שזה בזבוז כסף אדיר. מדוע?
ראשית, הצרכן הביתי אמנם משלם בממוצע כ3. 5- שקלים לקוב, ומעבר למכסה שלו אפילו 5. 3 שקלים לקוב, אבל זה מה שמשלם הצרכן הביתי למונופול המים המקומי שלו – הרשות המקומית. הרשות המקומית קונה מים בכ1. 4- שקל לקוב. המחיר של 3. 5 שקלים לקוב מים מותפלים הוא המחיר בשער מפעל ההתפלה. אם ישנעו את המים האלה לירושלים וישלמו למונופול המקומי את דמי התיווך האסטרונומיים שלו 1. 8 – שקלים לקוב בממוצע – מחיר המים המותפלים ימריא לכ6- שקלים לקוב. הכל מאוחדים בדעה, שגם את זה הצרכן הביתי ישלם בלי להניד עפעף, אבל זה לא מחיר ראוי.
שנית, מדוע שאת המחיר הזה ישלמו רק הצרכנים הביתיים? מדוע בכלל יש מחיר שונה למים בהם משתמש צרכן ביתי, צרכן תעשייתי וצרכן חקלאי? האם אגרת הטלוויזיה או מנת הפלאפל משתנה בהתאם לצרכן? אחדו את מחיר המים למחיר העלות, טוענים הכלכלנים בלהט, ותגלו כי בכלל לא חסרים מים.
שלישית, אם יחסרו מים גם אז אין בעיה. מתחילים להעלות את המחיר עד למחיר המקסימלי – מחיר התפלת מים. ואז ייכנסו יזמים לענף, יתפילו מים לצורכי רווח, ולכולם ירווח.
אבל זה אומר שצרכן המים מספר אחת, החקלאי, ייאלץ לשלם יותר. במובן הזה אין כאן קרב על המים. יש כאן קרב על התחלקות ההכנסה. החקלאים חוששים מאובדן הכנסה בגלל עליית המחיר הצפויה. החקלאים, כמו כל אדם אחר, לא אוהבים תרחיש שכזה.
עכשיו בא אהוד ברק עם הרעיון לייבא מים מטורקיה בעלות של 2. 6 שקלים לקוב. כותב ד"ר אברהם אריאל, רב-חובל ומרכז החוג לכלכלה וניהול מערכות ימיות במכללה הימית: „הובלת מים מתוקים במיכליות ענק היא נושא ישן. מחקר של חברת מיצוי היפאנית גילה, כי גם אם שוטפים ומנקים מיכליות נפט ישנות, ויובילו בהן מים, יכילו המים חלקי דלק, ולא יתאימו לשתייה. " אבל גם אם ימצאו פתרון, אזי עלות ההובלה בלבד תהיה 86-71 סנט במיכלית ישנה. אם ישתמשו במיכלית חדשה העלות של ההובלה בלבד תגיע ל 95-86- סנט. זה הופך את הפרויקט האסטרטגי של ברק למשהו יקר במיוחד.
14. 12. 1999
