משחקי ריגול


זה עולה בכל פעם שראש ממשלה טס לארה"ב ונפגש שם עם הנשיא או עם סגנו: שחררו את ג'ונתן פולארד - מי שריגל למען ישראל ונדון למאסר עולם. אם פוליטיקאי ישראלי לא דורש את שחרורו הוא נתפס כאנטי-פטריוט.



 העניין הסתבך עוד יותר מבחינת הפוליטיקה הפנימית שלנו כשגילה פולארד את אלוהים, ומאז הכיפה יושבת לבטח על ראשו. עתה הוא נתפס לא רק כפטריוט אלא גם כאיש ימין. ולכן, מי שלא דורש את שחרורו הוא בהכרח גם שמאלן, רחמנא ליצלן.

 לפוליטיקה הישראלית, כמקובל, יש גם לובי אמריקאי. סנטור פה, ראש הCIA- שם, מכתבים לנשיא התורן בוושינגטון. השבוע עירבו בעניין גם את הילרי קלינטון, במסיבת העיתונאים שכונסה בתום פגישתה עם ראש הממשלה. ומזכירת המדינה, כמו כל הנשיאים, אמרה שהתשובה לבקשת השחרור תהיה "לא" אחד גדול.

האם ראוי לשחרר את פולארד


 האם ראוי לשחרר את פולארד? באמות מידה אמריקאיות - בוודאי שכן. האמריקאים שיחררו מרגלים מזיקים ממנו, ומתבקש שישחררו מרגל זוטר שכמותו. אלא שפולארד היה חצוף: הוא ריגל עבור מדינה ידידותית, שטרם עצרה ואסרה מרגל למען ארה"ב. לכן, אין כאן אפשרות לסחר-מכר כמו עם רוסיה וסין. אם ישראל באמת רוצה לשחרר את פולארד, זו השיטה: למצוא את המרגל שלהם פה, ולהתמקח כמו פוטין.

 באמות מידה ישראליות בוודאי שאין לשחרר את פולארד. עתה, כשהוא פטריוט חובש כיפה, שכחו רבים שהוא היה סתם תאב בצע, שגנב מסמכים וניסה למכור אותם למרבה במחיר. ישראל, למי ששכח, לא הייתה אצלו בעדיפות פיננסית ראשונה. אבל זה הסיפור המשני.

ההשוואה עם ואנונו


 ישראל תפסה את מי שבעיניה היה מרגל: מרדכי ואנונו. ואנונו, למי ששכח, לא היה באמת מרגל. כפי שענת קם לא מרגלת. ואנונו עבד בכור הגרעיני בדימונה, והחליט לפרסם את מה שלמד בעבודה. את מרכולתו הוא מכר לעיתון בריטי, ולא, נניח, לחיזבאללה. כשהוא נתפס, הוא הורשע בריגול ונדון ל18- שנה בכלא.

 היו שחשבו אז וגם אחר כך שהחמירו עם ואנונו. בניגוד לפולארד, הוא לא עסק בריגול אלא בפרסום. אבל ישראל מיצתה איתו את הדין. ויותר מזה: עבריין רשאי לניכוי שליש בגין התנהגות טובה בכלא. ואנונו התנהג טוב ועמד בקריטריון - אבל ניכוי שליש הוא לא ראה.

 אחרי שתם מאסרו המשיך השלטון להתנכל לו: אסר את יציאתו מהארץ. אסר עליו להיפגש עם עיתונאים. בכלל, ישראל מתנכלת לוואנונו הרבה אחרי שריצה את עונשו. ובאמות המידה הללו, האמריקאים מתנהגים עם פולארד באופן הגון ביותר: ממצים את גזר הדין ולא מוסיפים עליו - מה שעשתה ועושה ישראל עם ואנונו.

 האם מה שעשה ואנונו היה תקין? בית המשפט מצא שלא, והעניש אותו בחומרה. האם מה שפולארד עשה היה תקין? במקרה המקל ביותר הוא כמו ואנונו. אז איזו מין חוצפה ישראלית היא שמגיע לפולארד מה שלא הגיע לוואנונו?

שלי - שלי ושלך - שלי


 זה לא במקרה: כל הפוליטיקה שלנו רוויה ביחס מיטיב לעצמה וביחס מתנכר לזולת. לחרדים מגיע יחס מיוחד בהשוואה לחילונים. מאות יישובים הוקמו במדינה מאז הקמתה - ולערבים פחות מאצבעות כף יד אחת. ליהודי-צרפתי מותר לגור כאן, אך לערבי שברח בעת מלחמה - אסור. לנו - מותר. להם - אסור.

 זוהי ישראל.  גרונה אומנם ניחר מזעקות שבר על שוויון, אפילו כתבו את זה במגילת העצמאות ויש כמה חוקים נושנים שהמילה הזו מוזכרת בהם - אבל אי-השיוויון חוגג. בכל תחום. וכך, מי שסירבו לחון את ואנונו וממשיכים לפגוע בו, לא מתביישים לדרוש שפולארד יטופל באמות מידה הפוכות.
19.7.2012

שתפו: