הנושא המדובר השבוע הוא בידיעה של ה"ניו יורק טיימס" על דו"חות המס של הנשיא טראמפ. מתברר שהאיש אביון, רדוף חובות במאות מיליונים שעומדים לפירעון בארבע השנים הקרובות. שעסקיו בהפסדי ענק. איך אדם בעל נכסים רבים כל כך, וחי ברמת חיים גבוהה מצליח להנפיק דו"חות למס הכנסה שהם שיא הגיחוך?
ארצות הברית
נחשבת ל"ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות". זה החלום האמריקאי ולפיו כל אחד,
אם רק ישתדל, יכול להיות מיליונר. או נשיא. כדי לדעת אם זה נכון נהגו מומחים לבדוק
את ממדי השיוויון. כלכלני הימין טענו כי במדינות אירופה, בגלל מערכת הרווחה
המתירנית, יש אולי יותר שיוויון אבל יש הרבה יותר בטלנים. בארה"ב יש פחות
שיוויון אבל כולם שם חרוצים להפליא, עובדים קשה ומתקדמים בסולם ההכנסות.
"אינעל דין
אל באבור אל ג'בהום" ובהמשך "געפילטע פיש עם סוכר" הם שני משפטי
מפתח בסאטירה ישראלית. אריק איינשטיין ואורי זוהר (1973) מגלמים דמויות של עולים
חדשים לארץ ישראל ומולם דמויות של הוותיקים שפולטים את שתי הקללות שצויינו לעיל
בראותם את אלה שזה מקרוב באו.
פילוסופים
התקוטטו לא מעט בשאלה האם האדם הוא טוב או רע. צמד הבדרנים היה חד משמעי: אנחנו
חארות שנהנים לזרוק את אשפתנו על הזולת. בעיקר על המהגר החדש גם כאשר אנחנו היגרנו
כמה שנים קודם לכן.
אני נהנה להשיב
על השאלות באשר למפגשים עם אנשים. לכל אורך התקופה השבתי כי אני נפגש באנשים ואף
ציינתי מספרם. המפגשים האלה לא הניבו תגובה מהמחשב של הקופה.
משהסתיימה ישיבת הממשלה בראשית השבוע עם ההחלטה על סגר בעוד 6 ימים היו ברורים שני דברים.
הראשון, שהמצב
כל כך חמור שסגר – שאינו רצוי – הוא פתרון יחיד לעת הזו.
השני, מה שנכתב
לעיל הוא שקר כי אם זה היה נכון אז הסגר היה מופעל מיד. והוא לא הופעל מיד כי עוד
יותר חשוב ממצב הבריאות הוא הנסיעה של בנימין נתניהו ופמלייתו לטקס מיותר בוושינגטון.
מה שהיה נמנע אם היה סגר.
לכן קשה להאשים
את הממשלה שאין לה סדר עדיפויות.
המשנה ליועץ
המשפטי לממשלה, רז נזרי, שלח לא מכבר מכתב לפקידות הבכירה בשרות הציבורי. נושא
המכתב: קידום נשים. נזרי מצטט מהחוקים הקיימים ומדגיש את הצורך לפעול על פיהם בכדי
לקדם נשים. כמשפטן, נזרי לא עוסק בשאלות כמו האם העדפה מגדרית – לכל כיוון – היא
ראויה או לא. הוא לא שואל למה רק העדפה לנשים ולא לערבים/בעלי הכנסה בינוית ונמוכה.
הוא לא מגבה את מכתבו במידע האם העדפה מגדרית מניבה תוצאות חברתיות עדיפות יותר.
הוא מהאו"ם.
ההסתדרות הכריזה השבוע על סכסוך עבודה במגזר הציבורי על רקע כוונות הממשלה לקצץ שכר ולפטר עובדים. מהעבר אפשר ללמוד שיהיו לנו עתה שבועיים של קללות, איומים, והצהרות שיסתיימו ביום שממנו ואילך מותר לשבות – ובלי שביתה. בישראל נדיר שיש באמת סכסוכי עבודה. אבל על העדרם מפצה צביעות שבהם ישראל היא באמת "אור לגויים".
איך סקס משפיע על הריבית? את התשובה לשאלה הזו אני עדיין לא יודע, אבל על ההיפך יש נתונים.
כנברן בחידושי
הכלכלה נרדמתי מקריאת מאמרי חטיבת המחקר של בנק ישראל שלאחרונה עסקו בשאלות כמו
"המוניטור ליציבות פיננסית", "האפקטיביות של סבסוד הוצאות פיתוח
אזורי תעשייה" ואולי החשוב מכל "מתודולוגיות כריית טקסט עם R: יישום לטקסטים שמפרסם
הבנק המרכזי". אלה אולי דברים חשובים אבל מה-זה-משעממים.
