עד לאותו הרגע לא פגשתי את האיש. ממה שקראתי מכתביו ועליו רק קיבלתי קבס. ואז יצא לי לשמוע אותו.
נתחיל מההתחלה: לפני
יותר מ – 40 שנה הליכוד מקים ממשלה. שר האוצר הוא שמחה ארליך. סגנו, יחזקאל
פלומין. והשניים שוכרים את שירותיה של חברת פיננסים אמריקאית ידועה לכתוב מסמך על
הפרטת החברות הממשלתיות. משהוגש המסמך כונסו כל המי-ומי של כלכלת ישראל באותם
הימים להצגה הגדולה כאשר אורח הכבוד והמגיב הראשי על הדו"ח הוא מילטון פרידמן
– יקיר הימין הכלכלי.
מחברי המסמך מסבירים
איך להפריט כל חברה ממשלתית – כולל אומדן שוויין כלומר כמות הכסף שתוכל הממשלה
לקבל מהמהלך הכלכלי הנועז. או אז התבקש אורח הכבוד לשאת את דברו.
פרידמן, ואני
מעביר את האנגלית של אז לעברית שלי דהיום, אמר משהו כזה: אתם גנבים. אתם מבקשים
למכור משהו שאינו שלכם. ולא רק למכור, אלא לקחת את הכסף לכיס של הממשלה. החברות
הממשלתיות שייכות לתושבי המדינה ולא לממשלת המדינה. אתם – הממשלה – אמורים להיות
לכל היותר נאמני ציבור. אתם לא בעלי התאגידים האלה.
אתם רוצים
להיפטר מהתאגידים האלה? זה באמת רעיון מצוין. קחו את המניות ותחלקו אותן בצורה
שווה לכל תושב. ובא להפרטה הגואל.
האהבה
זה הרגע שבו
התאהבתי בפרידמן. הנה לנו איש ימין קלאסי ולא הסחי מהנוסח הפוליטי הקיים.
נזכרתי בו השבוע
עת קראתי ידיעה שכותרתה "נמל חיפה מוצע במכירת חיסול". הידיעה עצמה
עוסקת במכרז שהממשלה הוציאה למכירת הנמל הימי הזה (למעוניינים: יש להגיש הצעות עד
24 לאפריל) ומצטט עלומי שם מהתאגיד שטוענים כי התמורה תהיה "נזיד עדשים"
בהשוואה ל"שווי האמיתי". כדי
להגיע לאותו "שווי אמיתי" יש המציעים לתת זכויות בנייה בשטח הנמל ובכך
לעודד מציעים לשלם יותר. הדרך לתת זכויות בניה – כולל מגורים, מסחר ומלונאות – היא
באמצעות ביטול זכות הווטו של בעלת הקרקע – חברת נמלי ישראל.
כותב הידיעה
מצטט פקידים בממשלה, מבלי לנקוב בשמם, שאומרים כי התמורה לממשלה אינה בבת עינם. הם
סבורים כי הפקקים בנמלים הם באשמת הבעלות הממשלתית וכי ההפרטה המוצעת תחסל את
הפקקים ותוזיל את יוקר המחיה. במאמר מוסגר אוסיף כי בשיטה הזו אפשר לחסל את כל
פקקי התנועה בכבישים. פשוט למכור את הכבישים לגורם פרטי. מה יש לומר? יש גאונים
בממשלה שלנו.
החושך
אהובי (ז"ל)
מילטון פרידמן היה נהנה מהוויכוח הזה. האיש, למדתי, ידע לצחוק על עצמו. הנה לפני כ
– 40 שנה הוא נשא בירושלים נאום נמלץ נגד הפרטת נכסים ציבוריים תמורת כסף. והנה
מתברר שאף אחד לא הקשיב ולא מקשיב לחתן פרס נובל לכלכלה מודל 1976. ובלשונו של הרב
הגאון בנימין נתניהו: לא היה כלום ואין כלום.
סיפור על אהבה
לפרידמן וחושך ההפרטה.
האם ראוי להפריט
את נמל חיפה עם או בלי תמורה כספית לממשלה? התשובה
לשאלה אינה בתחום המקצועי. זו שאלה פוליטית. כמו השאלה האם צריך להתיר או לאסור
טיפולי המרה החביבים כל כך על רבנים אורתודוכסים וצאן מרעיתם. מי שחושב אחרת ישיב
בבקשה לשאלה הבאה: האם הממשלה מרוויחה מההתנחלויות? והאם התשובה תכריע עבורם האם
להצביע בבחירות הבאות לכנסת לליכוד או לרשימה המשותפת...
נ.ב. תרגילי
נדל"ן מהסוג דלעיל מופיעים בעוד מהלך ממשלתי נועז: להעביר את בית הזיקוק
מחיפה לנגב. זאת כאשר הממשלה התחייבה לחסל את פליטת גזי החממה בעוד 30 שנה. מדוע
לשלם בזכויות נדל"ן עבור בית זיקוק שיהיה מיותר?
(*) ותודה לעמוס
עוז שהקדים ספרו לכותרתי
