"הגיע הזמן להניח לסוגיית גיוס החרדים. הם לא
יתגייסו, לא עכשיו ולא בעתיד הקרוב, וצריך לוותר על זה. ההתנגדות לגיוס כיום היא
הגדולה ביותר שהיתה, והחרדים מוכנים לשלם את המחיר הפוליטי והתקציבי. ההנהגה
החרדית לקחה בחשבון שבעקבות זאת היא לא תשב בממשלות עתידיות ויישללו מבוחריהם
תקציבים וכו'. מי שחושב שהוא מאיים על החרדים שלא יישבו בקואליציה — לא מכיר אותם.
כרגע הגיוס הוא עגל הזהב, והם לא יחטאו....
אם יש חובת שירות — היא נאכפת. אם יש פטור — הוא מעוגן בחוק, לא בדיל פוליטי".
הכותבת בקטע לעיל היא אושר סניור, חרדית בעבר
וחילונית בהווה. דבריה מובאים כאן כדי להדגים שצרות האופק, שלטענתה מאפיינת את
החרדים, לא פוסחת על חילוניים.
נקפוץ לרגע לעניין שבו אין ויכוח ציבורי: מבחני
הכנסה. פלוני ואלמונית מובטלים. האם דמי אבטלה יהיו זהים? ממש לא. הם נקבעים לפי
ההכנסה לפני האבטלה. מה זה שייך למצבם העכשווי? לא שייך. נניח ואני טועה ויש קשר.
אז מדוע קיצבת זיקנה היא בסכום אחיד ולא נקבעת לפי ההכנסה בטרם זיקנה? והעיקר:
לממשלה יש היום מידע על הכנסות כל אדם בשנת 2021. מה קרה מאז ועד עתה? למדינה אין מושג קלוש.
תחלואה עולה
זו המחלה היסודית של הסוציאל־דמוקרטיה. במקום
שיוויוניות היא מחפשת לפצל את האוכלוסיה לקבוצות עם זכאות. הדוגמא המעצבנת האחרונה
היא תו נכה המזכה בעלי רכב בקדימות במקומות חניה.
אני מכיר כעשרה "נכים" כאלה וכולם בעלי כושר הליכה בריא לחלוטין
עם ראייה 6/6. איך זה קורה? כי מה שנדרש זה לא להיות נכה אלא להכיר רופא שיחתום על
נייר המגדיר אותך ככזה. והרופא מה? לא רוצה לריב, ובעצם מה איכפת לו.
הילדים שלכם בריאים ולא דיסלקטים? לא נורא. יש פתרון לבריאות המוגזמת הזו. נכון, זה עולה כסף והשיטה היא למצוא "מכון" שיפסוק שלילד יש דיסלקציה. זה עוזר במבחנים בבתי הספר ובמבחן הפסיכומטרי לכניסה למוסד להשכלה גבוהה. וכך, כמה מפתיע, הריכוז הכי גבוה של ילדים "נגועים" בדיסלקציה הוא בתל אביב ולא בעיר הכי גדולה בישראל – ירושלים.
פטור ללא מחלוקת
בחזרה לגיוס. למה מתעסקים דווקא בתלמידי ישיבה חרדים?
נניח שמחר יש ממשלה חדשה שלוקחת את העניין ברצינות ושולחת צווי גיוס לכל החרדים
מתחת לגיל 35 שלא שרתו בצבא – וכל מסרב מוכנס לבית סוהר. יפה?
שום דבר לא יפה בזה. כי נוח לנו לעצום עיניים ולא
לראות את.... החרדיות. או, בעצם, כל אישה המגדירה עצמה כדתיה. ועוד יותר נוח לנו להסכים, בעיניים פקוחות, כי
ערבים וערביות לא מקבלים צווי גיוס כלל. כלומר להם/ן אין אפילו את הזכות לסרב.
אבל אם הכל יהיה כתוב בחוק, כך סניור ומסכימיה
מהזן הסוציאל־דמוקרטי, אז הכל תקין.
ולא היא. כי העיקרון החשוב ביותר לא נחקק:
השיוויון. ולפיו כל תושבי ואזרחי המדינה שווים בזכויות ובחובות וכל חוק שמחוקק
ועומד בניגוד לשיוויון – פסול.
אבל...
רגע, אבל מה יהיה על הנכה שבאמת לא מסוגל ללכת, אך
לשיטתי בוטל "תו נכה"? לצד
מסלולי אופניים ישתילו מסועים בכל בכבישי היישובים. זה עובד מצויין בשדות התעופה. בכבישים
יישאר רק מסלול לתחבורה ציבורית ובאה גאולה לבריאות ולאקולוגיה.
עוד רגע, אז לגייס את כולם לשרות צבאי או אזרחי? כן. אבל מי שרוצה
פטור מכל סיבה שהיא, יקבל אותו תמורת ויתור על קיצבאות והטבות מס מהמדינה עד לגיל
70.
