ליטר בנזין

  מתברר שיש קטטה בעניין מחיר ליטר חלב גולמי שממנו נגזר מחיר ליטר חלב לצרכן. בצד אחד של הזירה נמצא משרד האוצר. בצד השני נמצאת מועצת החלב. מועצת החלב זה שם פומפוזי לגוף פרטי. מדוע הממשלה מנהלת משא ומתן עם גוף פרטי וקרטליסטי על המחיר שיקבלו בעלי הקרטל?

לכאורה חלב הוא "מוצר חינוי". הוא לא. כלומר הוא חיוני לעגלים, אבל לא לבני אדם. נכון, זה חידוש של 30 ומשהו השנים האחרונות. לפני זה כולם היו בדעה שחלב טוב גם לילדים. יש הטוענים שחלב הוא טעים. גם שוקולד טעים – ושניהם חיוניים במידה שווה.

לא השתכנעתם? לא נורא. נעבור לבנזין. בנזין חיוני? האם הוא יותר חיוני מסולר? אם שניהם חיוניים במידה שווה איך זה שהממשלה חיה בשלום עם מחיר סולר מתנדנד מדי יום, ורק מחיר הבנזין בפיקוח ממשלתי? והממשלה מודיעה ביום האחרון של כל חודש מה יהיה מחיר הבנזין בחודש הבא. לחם מקמח מלא, מתברר ממדיניות הממשלה, חיוני הרבה פחות. הוא גם בריא יותר – כך אומרים תזונאים – מלחם לבן. אבל מחיר החלה בפיקוח ואילו מחיר לחם מקמח מלא מתנדנד כמו שיכור.

ביטוח לדואופול

אז יש לנו ממשלת טמטום מתמשך – מתמשכת מקודמתה. עתה ננבור קצת בקרבי מחיר הבנזין. נניח שבנזין ראוי לפיקוח מחיר ממשלתי. האם ההכנסות של בעלי תחנות הדלק אף הן "מוצר חיוני"? האם ההכנסות של הדואופל של בתי הזיקוק – זה שבמפרץ חיפה וזה שבאשדוד – אף הן עניין חיוני? אנחנו, הצרכנים, מתבשרים רק על המחיר לצרכן. אבל כל שרשרת השיווק נהנית אף היא ממטעמי הפיקוח שבו יש מחיר שנקבע לפי עלות. לא ביקוש והיצע כפי שמלמדים רבותינו הכלכלנים. רק עלויות. אילו עלויות? אלה שנקבעו בשנת תרפפ"ו ומאז הן מקובעות במבנה התעריף.

לפיכך מומלץ כאן להסיר את הפיקוח על מחיר הבנזין. ולו למען השיוויון עם הסולר. "מועצת הבנזין" בוודאי תסכים להצעה.

בין המסריחה למחשמלת

לסולר ולבנזין יש מכנה משותף: הם יצרנים של גזי חממה שמחממים את כדור הארץ וגורמים לאקלים להשתגע. אלא ששחקן חדש נכנס לתמונה: המכונית החשמלית. גם היא מזהמת את האטמוספירה בפחמן דו חמצני שנפלט בתהליך ייצור החשמל. אלא שהיא נתפסת היום כעדיפה ובכמה מדינות מספר המכוניות החשמליות הנמכרות מגיע כמעט למחצית המכירות של המכוניות מאותו סוג. זאת על אף שהן יקרות בהרבה.

מה ההבדל, אם כך, בין המכונית החשמלית למכונית עם מנוע שורף דלק? ההבדל כולו מתמקד בכיס של הממשלה. על דלק – בנזין, סולר ועוד – יש מיסוי גבוה. על חשמל – אין מס. יש המרמזים כי אדישותה של הממשלה להתחממות האטמוספירה, נובעת מהחשש שהיא תפסיד הרבה מיליארדים טובים אם כולנו נזנח את המכונית המסריחה לטובת המחושמלת.

תמורת סכום סמלי של אלף ביטקוין אני מוכן להציע לממשלה תכנית מאוד מסודרת ומגוונת לבעיית חסרון הכיס. הנה סעיף אחד כמתאבן: להשוות את המס על מכונית חשמלית (כיום 10%) למס על מכונית מסריחה (מעל 80%). הגודש בכבישים, חקרתי ומצאתי, לא מפלה בין מכוניות לפי סוגי המנוע. גם הזיהום.

שתפו: