בראיון לטלוויזיה בארצו אמר מפקד ההגנה האזרחית באיראן כי הוא בדעה שישראל וארה"ב הן שתקפו סייברית את מערכת חלוקת הדלק במדינה, מה שהביא לפגיעה בשגרת החיים של תושבי איראן. והוסיף האיש כי המומחים בטהרן עסוקים במציאת ההוכחה הנדרשת.
ללא קשר, אך באותו
הזמן, התברר ש"קבוצת ההאקרים black
shadow פרצה למחשבי תאגיד ישראלי
שבמחשביו משתמשים חברת הנסיעות דן, מכון לבדיקות רפואיות מור, האגודה למלחמה
בסרטן, ואתר ההכרויות אטרף". כזכור נפרצו מחשבי בית החולים הלל יפה בחדרה ועד
היום הצוות שם משתמש בנייר ועיפרון, אבל ההיסטוריה של המטופלים – כך נראה – טמונה
אצל הפורצים. ומי יודע? אולי גם הם ואריאנט של הצל השחור ש"מזוהה עם
איראן" (הציטוטים מ"הארץ").
במקום הזה לא
מתעסקים בזוטות של קרבות הרחוב המודרני. אני מניח שישראל מעורבת בקלקולי אספקת
הדלק באיראן. זה חידוש כי עד כה נדמה היה כי ישראל מנסה לפגוע בשיטות הדיגיטליות
הנהוגות ב"סייבר" רק באתרים צבאיים. וכדי שלא להעליב את ממשלת איראן גם
באתרים אזרחיים לפיתוח מתקני אנרגיה גרעינית לצורכי שלום ורפואה שלמה ואולי גם
ייצור סיבים לתעשיית הטקסטיל – כמו בכור הגרעיני בדימונה.
כלומר ישראל
מנסה לשחזר באיראן את הקונצפציה המנצחת שלה במלחמה עם החמאס בעזה.
בטהרן כמו בעזה
הרעיון הוא לפגוע באוכלוסייה האזרחית כדי שהיא תבין שממשלתה מוליכה אותה בדרך
הרעה. וכאשר האוכלוסייה תבין שזה המצב היא תתקומם כנגד ממשלתה הקיצונית של איראן
ובא לציון גואל בצורת תבוסה למדיניות של שונאי ישראל שם כמו שם.
טהרן כמו עזה
מה שאני מנסה
לומר הוא שזה יצליח בטהרן כמו בעזה. בעזה אין כל כך סייבר שאפשר לפרוץ אליו, אז
ישראל נוהגת להטיל סגר. היום אסור לייבא כוסברה. מחר אסור לייצא מלפפון. דלק בכלל
אסור לייבא אלא מישראל. ובישראל יש קיצוב בדלק עבור עזה. והעזתים, אולי בגלל שהם
ערבים, לא מבינים את שפת הכוח. כלומר הם מבינים רק את שפת הכוח של הדיקטטורה של
החמאס. את מפגן העוצמה הישראלית הם מתקשים להבין.
ולדימיר איליץ
לנין ניסה להסביר כי כדי שתהיה מהפכה צריך אירגון. צריך מפלגה. צריך זרוע מארגנת.
"האוכלוסיה" היא עדר נטול כיוון. וב 1917 הוא וחבריו עשו את זה. גם
הציונים בפלסטין הקימו אירגונים שדאגו לתושבים היהודים ותתי אירגונים שהרביצו
לבריטים השליטים.
אלא שממשלות
ישראל לדורותיהן לא למדו דבר. הן ממשיכות לטרטר את תושבי עזה בתקווה שזו תשיר את
התקווה – ללא הועיל.
מעודדים
מהניצחון הגדול בעזה עושה רושם שמנסים לשחזר את הכישלון גם באיראן.
הקונצפציה
אלא שמאחורי
הכישלון עומדת קונצפציה. בעזה, ישראל לא מעוניינת באמת בהפלת השלטון של החמאס. מכאן הבלוף,
מבחינה צבאית, של ה"מבצעים" שבהם אין הכרעה על אף יחסי הכוחות. הכסף
מקטאר ממשיך לזרום דרך ישראל.
נראה שמאבקי
הסייבר באיראן נעשים באותה תבנית. ישראל זקוקה לאיראן כאויב. זה היה נכון מהרגע
ששלטון השאח המושחת הופל וישראל הלאימה את רכוש ממשלת איראן בפרוייקט הנפט המשותף.
האסון הכי גדול, מבחינת ממשלת השינוי-בלוף הוא ששוב ייחתם הסכם בינלאומי עם איראן.
כל מה שישראל עושה נועד למנוע את הרגע הזה. זאת על אף שדווקא תחת ממשל טראמפ, אוהד
ישראל, איראן הגבירה העשרת אורניום. האורניום של איראן לא באמת מעניין את ממשלת
ישראל. רק היות הממשלה שם אויב.
