יש שתי דעות באשר לשיעור הריבית המזערית על יתרות הזכות בחשבונות הציבור בבנקים. האחת טוענת שאין בעיה. אמנם הריבית קטנה אבל זה נובע מכך שלציבור לא איכפת. בנק איגוד, למשל, משלם כבר הרבה שנים ריבית על הכסף בחשבון עובר ושב, אבל אין נהירה לבנק הנדיב הזה. הסיבה שהבנקים לרוב לא משלמים או משלמים מעט זהה לכך שבמרכולים לא מוכרים עכברים: אין ביקוש. הכל בסדר.
ויש הטוענים כי התחרות החופשית יצרה מצב
שבמערכת הבנקאות יש, נניח, ארבעה גופים גדולים, שמחזיקים ביותר מ־90% מהפיקדונות
והם מתנהגים באופן דומה. שיעור הגירושין בין המפקיד והבנק הוא זעום כי המשמעות היא
ליפול מהפח אל הפחת. או בלשון הכלכלנית יש כאן כשל שוק.
כאשר יש כשל כזה מתבקשת הרשות המפקחת לטפל
בתופעה. כך נעשה. בשבוע שעבר זימן נגיד בנק ישראל את ראשי הבנקים לפגישה שהסתיימה
במהלך המרכזי של הבנק המרכזי: "תמסורת ריבית נאותה על יתרות זכות של משקי
בית". הנה אני מתרגם את המשפט המוזר הזה לעברית: בלה־בלה.
מועמד לפרס נובל
מנהלי הבנקים נדרשו לדווח לבנק ישראל על מצב
התמסורת. זה דומה, בעיני, למה שיקרה בדיון הבא אם וכאשר האינפלציה תעלה: האינפלציה
תוזמן לפגישה עם נגיד בנק ישראל ותינזף. או יצרפו אליה גם את מנכ"לי התאגידים
הגדולים שיחוייבו בדיווח תמסורת.
לדעתי מדובר בכלי כלכלי חדשני. במקום העלאת
ריבית שפוגעת בלוקחי משכנתאות. במקום מסים על הרשעים שמרווחים מהמצב – תהיינה
שיחות נזיפה. ואם זה גם עובד יש מצב שבו פרופ' אמיר ירון יקבל הזמנה לשטוקהולם
לקבל פרס נובל.
אבל אם עד סוף השבוע הבא העניין לא מסתדר –
בכל זאת כל מה שנדרש זה שמחר בנק הפועלים יודיע כי הוא משלם 4% ריבית לשנה על
יתרות זכות ומיד כל הבנקים יצטרפו לחגיגה – אז הנה כמה הצעות נוספות לטפל במצב.
אפשר אחרת
א. לצאת ידי חובה: יכול הפרופסור הנגידי לכתוב לראש
הממשלה ולשר האוצר כי ראוי להשוות את מס החברות על הבנקים (ואולי כלל המשק) לשיעור
המס שמשלמים עצמאיים. ירון הרי מצא "רווחיות גבוהה מאוד....שהובילה לתשואה
גבוהה מאוד על ההון שאיננה ברת קיימא". המס המוצע לא רק שיוויוני אלא יעביר
לממשלה מספיק כסף כדי לצייד את השב"כ בנדרש לא רק לגלות חשודים בטרור פלסטיני
אלא גם טרוריסטים מהזן הישראלי עוד לפני שהם יוצאים לפוגרום.
ב. קנס ופרס: המדיניות המוניטרית פועלת לא רק
באמצעות ריבית אלא גם באמצעות שיעור הנזילות. זה כמות הכסף שכל בנק צריך להפקיד,
ליתר בטחון, בבנק ישראל. ההצעה היא שבנק
ישראל יגבה דמי שמירה עבור הכסף הזה, בדיוק כמו שבנק מסחרי גובה ממפקידיו דמי
שמירה על נייר ערך. גובה דמי השמירה יהיה בשיעור הריבית שקובע בנק ישראל מינוס
שיעור הריבית שהבנק משלם ביתרת זכות בחשבון עו"ש. זה אומר שכאשר הבנק
"שלנו" ישלם לנו 4.75% לשנה – הוא יקבל פטור מדמי שמירה. ואם ישלם יותר
מזה יקבל מבנק ישראל ריבית על הנזלת שלו.
ג.
עו"ש
מק"מ: כדי לנהל את כמות הכסף בנק ישראל מוכר נייר ערך הנקרא מלווה קצר מועד
(מק"מ). המסמך הזה נסחר כרגיל בבורסה. ההצעה היא שבנק ישראל יפתח אתר אינטרנט
המיועד רק למשקי בית שבו כל אדם יוכל לקנות מק"מ ולמכור אותו בכל רגע בחזרה
לבנק המרכזי ללא עמלות. הסכום המירבי הוא 7,000 שקל ובנק ישראל יעביר את רשימת
הקונים גם לרשות המסים.
זה גם יעזור לבנק ישראל לחסוך בקפה,
קרואסונים ומקלות סלרי בישיבות עם ראשי אירגוני הכסף.
