ויש תזכורת אחת: תה אנגלי. כן, זה אותו תה שנחלט
מעלים שיובאו מציילון (סרי לנקה דהיום) ומקניה ששותים אותו בספל אחרי
שמוזגים לתוכו חלב.
בחברה כפרית להשיג חלב היה קל. יוצאים לחצר
תופסים את הפרה או העז – ויש. בחברה עירונית לפני יותר מ־60 שנה, ללא מקררים
חשמליים, היה ה־milkman,
חלבן בעברית, שהיה משכים קום ומחלק חלב על סף ביתו של כל לקוח בבקבוקי זכוכית עם
תוחלת שימוש בטרם החמצה של 14 שעות.
סוחרי סמים עלו על רעיון איך להגדיל את
הכנסתם. ההכנסה מקורה במסוממים. היכן אפשר לגדלם? כך נולד הרעיון לעקוב אחרי החלבן
ולהזריק דרך הפקק הרעוע כמה טיפות של סם. באנגליה כל ילד מתחיל יומו בדייסה עם חלב
חם. ההורים עם תה בחלב, וכך גדל הביקוש לסמים.
משהתגלה הדבר הסערה היתה גדולה. המשטרה
התעלקה על סוחרי הסמים. המקרר החשמלי חיסל את עבודת החלבן ובא ללונדון גואל.
איכות המים
בישראל חלוקת המים למשקי בית נעשית באמצעות
תאגידי המים של הרשויות המקומיות. התאגידים לא מייצרים מים אלא רק מזרימים אותם בצינורות.
עיקר העבודה היומית היא לבדוק את איכות המים. האם המרגל התורן מאיראן
שהשב"כ/מוסד תופסים ניסה להרעיל את תושבי ישראל? או שמא רק הסתפק בהדבקת
פוסטרים וצילום הבית של הבכיר בשירותי הביטחון.
במשק המים יודעים שהשיטה האמיתית לניצחון מוחלט עוברת דרך הרעלה.
לפני 40 שנה נוצר צינור בשם אינטרנט. במקום
נוזלים הוא מעביר מילים ותמונות. על הסכנה
בשני המוצרים האלה ידעו אבותינו עת החלו לצאת עיתונים ושידורי רדיו ומאוחר יותר –
טלוויזיה. וכך בכל המדינות הוקמו גופים מפקחים ומערכת חוקים שהטילה אחריות על
המילים והתמונות, ולא רק על הכותבים והצלמים אלא גם על בעלי ה"צינור" –
בעלי העיתונים וכל כלי התקשורת האחרים.
איכות הרעל
לפי 40 שנה איש לא חשב על רשתות חברתיות
שהן, למעשה, מערכת צינורות שפולטת ומקבלת "מים" אל ומכל אדם בכל מקום
בעולם., כך יכול אדם בשם, נגיד, יאיר, המתגורר
במיאמי, לשפוך שם רעל, לתועלת הציבור כמובן, והרעל יישאב ישראל.
קדם לו אדם בשם אלון מאסק. כן, זה הבעלים של
טסלה – המכונית החשמלית ועוד מיני צעצועים יקרים אחרים. אלא שהיה לו מה לומר לעולם
כולו והוא פתח חשבון ברשת טוויטר. ברשת הזו היו, כמו בתאגידי המים, אנשים שסיננו
רעלים. בעצם, לא ממש אנשים אלא בינה מלאכותית. אבל הרעיון דומה.
מאסק החל לפלוט רעל בצינור טוויטר ונחסם. מה
עושה מיליארדר שהצינור שלו נחסם? קונה אותו במיליארדים שהבנקים שמחים לספק לו.
המחוקק נרדם השמירה
השבוע התקנא בו עשיר אחר. מרק צוקרברג, שהוא
הבעלים של מטא, החברה שבבעלותה פייסבוק, ווטסאפ ואינסטגרם, הודיע כי גם הגופים
האלה – כולם צינורות אינטרנט – יבטלו את המסננת והחסימות של רעלים. כל יפי הנפש
הרימו קול זעקה כלפי הרשעים האלה.
במקום להפנות את הזעם כלפי הממשלה והמחוקקים.
יאיר גולן, יו"ר מפלגת הדמוקרטים,
הואשם על ידי חברי הכנסת טלי גוטליב (ליכוד) ואלמוג כהן (עוצמה יהודית) בריגול.
גולן מתכוון לתבוע אותם אלא אם כן יתנצלו. לא עולה על דעתו לתבוע את הצינורות שבהם
השתמשו השניים לפרסם את רעלם – בעיקר רשתX (שמה החדש של טוויטר לאחר שנקנתה בידי מאסק).
מדוע יכול כל אדם לתבוע עיתון על הוצאת
דיבה, אבל את הצינור האינטרנטי – כולל ספק האינטרנט והבעלים של רשת חברתית– לא?
