"לא לצנע"! קראו ברחובות הערים, ותוצאות הבחירות מנו אחד לאחד את הקולות המנצחים שהיכו את נכנעי הצנע ובחרו בלוחמים כנגדו. כך היה בבחירות בכמה מדינות אירופה בשנה האחרונה, וביוון ובצרפת השבוע; שבוע שבו נפלו מחירי איגרות החוב של תאגיד בשליטת נוחי דנקנר לכמחצית מערכם הנקוב.
כאילו יש אפשרות בחירה בין צנע ולא-צנע. מי שמאמין בזה, כמו רוב האירופים שניפנפו מהשלטון מפלגות שחתמו על הסכמי צנע, חושב שיש כאן רעים וטובים. הרעים הם הגרמנים ושלוחיהם, שרוצים צנע גם מטעמי לותראניות הטבועה עמוק בנפשם, וגם כי הם עשירים ורוצים לדפוק את כל השאר. והטובים הם כל השאר, שמתבקשים לבלוע תרופה גרמנית רעילה כאשר יש תרופה אמריקאית בטוחה ונטולת כאב. קוראים לה "מדפיסים. "
זה מה שעשו ממשלי בוש ואובמה במצב דומה למצב האירופי של היום. הם הדפיסו כסף (הבנק המרכזי)) והדפיסו איגרות חוב (הממשלה) ולסחורה הזו היה ביקוש. עובדה: הדולר לא נחלש והמחיר של איגרות החוב לא נפל. אלא שזה קרה כי סין, רוסיה ועוד כמה מדינות - בהן ישראל - מוכנות לקנות סחורה אמריקאית שכזו. למדינות אירופה אין את האופציה הזו. לא עומדים בתור לקנות אג"ח של ממשלת ספרד או יוון.
מי רשאי להנפיק ניירות ערך?
קפיטליזם הוא שיטה לא יציבה, והיא מתערערת כאשר בשם "התחרות החופשית" מתירים לכל זב חוטם וטייקון לזרוק לזירה הציבורית מלוא החופן אג"חים ו"ניירות ערך" אחרים. פעם, בימים הרעים של הבולשביזם הישראלי, הממשלה הייתה מחליטה מי רשאי למכור איגרות חוב. היא התירה לעשות כן למי שביקש לבנות משהו חדש, מפעל או דירה. לא למי שרצה לקנות. טייקון שביקש לקנות מפעל קיים - כמו אילן בן-דב שקנה את פרטנר ונוחי דנקנר שקנה את אי. די. בי - היה נשלח לחפש את הממון או בזיעתו או בבנקים. לא בזירה הציבורית.
אלא שהימים הרעים חלפו והכל מותר, ובישראל אף כפו על הציבור לקנות את הזבל האג"חי שמכרו הטייקונים. ובדומה למה שקרה בארה"ב, אם מסדרים קונים לזבל - אפשר למכור הרבה ממנו.
באירופה לא מצאו קונים. לכן אין אופציה של מדפיסים. לכן צנע יהיה. הוא יהיה בין אם יוון תברח מהיורו ובין אם תישאר עימו. לזכותו של פרנסואה הולנד אפשר לומר כי הזהיר שאמנם הוא נגד צנע, אבל בכוונתו לחלוב את העשירים במיסים נוספים. זה יהיה מאוד מעניין. כי אם יש משהו שקפיטליזם לא מצטיין בו, הוא להשית מיסים על עשירים. הרבה יותר קל להטיל מיסים על מעמד הביניים.
גם זה לא יספיק כדי למנוע מהקפיטליזם לחלות שוב ושוב. הדרך העיקרית למנוע זיהום היא לאסור על השלכת זבל בזירה הציבורית. המהפכה הבריאותית - זו שהגדילה את תוחלת החיים מ45- ל- 85- נבעה בעיקר ממים נקיים וביוב שהוכנס לצינור, לא מתרופות. וכל עוד נתיר להשליך ביוב פיננסי בזירה הציבורית נהיה חשופים לתחלואה כלכלית.
לפני כמה שנים ביקש מנכ"ל קופת חולים מכבי, שוקי שמר, לאפשר לקופה לקחת הלוואה למימון תרופה למניעת מחלת לב. הממשלה התנגדה. היא מעדיפה לטפל בחולי לב מאשר למנוע התקפי לב. אבל בזירה הכלכלית כל אחד יכול ללוות למימון שיגיונותיו.
מה שמחזיר אותנו למחירי האג"ח של דנקנר. הנה דוגמה לזבל פיננסי. אלא שמי שיחטוף את מחלת הלב הוא כל אחד מאיתנו. כי לקרנות הפנסיה, לקופות הגמל, לחברות הביטוח - לכל החיסכון שלנו - אין מפלט אלא לרכוש מכל הניירת הנזרקת לרשות הרבים: טובה ורעה כאחד. וכך, אם החבר דנקנר לא ישלם את חובותיו, והיו טייקונים שכבר עשו "תספורת," אנחנו ניפגע.
הוא שנאמר: אין דבר כזה "לא לצנע".
10. 5. 2012
