כשהיה שר אוצר התגאה בנימין נתניהו בהישגיו - ובעיקר בכך שחילץ את הכלכלה ממשבר "בועת ההייטק," שהחל בארצות-הברית והתגלגל לכל העולם.
שר האוצר דאז טעה והטעה. לנתניהו של פעם היו כמה מהלכים שמקצתם היו מהפכניים בקנה מידה ישראלי. כך, למשל, הוא הלאים את קרנות הפנסיה הוותיקות. נכון שההלאמה הביאה לקיצוץ בזכויות הפנסיונרים, אבל לא זה העיקר. העיקר הוא השימוש בכלי ההלאמה, מהלך חביב על אנשי שמאל, בידי שר אוצר של הימין.
המהלך המעניין ביותר שעשה "נתניהו של פעם" הוא שינוי שיטת תשלום קצבת הילדים. עד אז הייתה נהוגה שיטה שבה ילד רביעי ויותר במשפחה "קיבל" קצבה גדולה בהרבה מהילד הראשון. זו הייתה תולדה של כניעת המפלגות החילוניות ללחצי המפלגות החרדיות. בא נתניהו, עם משל הרזה הנושא על גבו את השמן, ואמר כי דין כל הילדים שווה. לימים אף התגאה כי בתוך שנה הצליח להפחית דרמטית את שיעורי הילודה של הבדואים בנגב.
אלא שנתניהו, שפרש ב2005- מתפקיד שר אוצר, חזר אלינו לפני שלוש שנים כראש ממשלה, ומאז החזיר את משטר הקצבאות לקדמותו. אמנם לא באופן מלא, אך העקרונות הוחזרו. ככה זה עם ביבי.
בין נתניהו לשלום
בתודעה הציבורית הוא נתפס עדיין כמי שהציל את הכלכלה . אבל הסטטיסטיקה, כמה נבזי מצידה, לא תומכת בטענה. נתניהו נכנס לתפקיד שר אוצר באביב . 2003 היום אנחנו יודעים בוודאות שהתפנית - ממיתון להאצה - החלה הרבה לפני שנתניהו הספיק לעשות משהו כשר האוצר. קודמו בתפקיד, סילבן שלום, מלין איך נתניהו - ביחסי ציבור מעולים - גנב לו את התהילה.
מה שמביא אותנו לימים האלה. זה לא מקרה שראש הממשלה מבקש לרוץ מהר עם הבחירות לכנסת הבאה. כמעט כל הנתונים הכלכליים מצביעים על תפנית לרעה. השבוע פירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מידע על גידול בשיעור האבטלה. ומה שחשוב יותר מעצם הגידול באבטלה הוא המהירות של הגידול הזה.
החשבונות הציבוריים נראים על סף אי-שליטה. שר האוצר הודה השבוע בוועדת הכספים כי הממשלה חורגת בגירעון התקציבי בסכומים ניכרים (באחוזים המספרים נראים קטנים יותר. (. . . הפחתות המס גורעות עוד ועוד מיכולתה של הממשלה למימוש ההתחייבויות שלקחה על עצמה. החוב הציבורי גדל בעשרות מיליארדי שקל (ולכן גם אותו מציגים באחוזים. ( הממשלה לא עומדת בהחלטתה לצמצם את ממדי העוני. ומה שאולי הכי חמור: ממדינה מרוויחה בסחר החוץ הפכנו בשנה האחרונה למדינה מפסידה. העידוד המתמשך לייבוא (באמצעות שער חליפין שמוזיל את הדולר) מצטרף לפגיעה בייצוא. מפעל דפרון כמשל.
ישראל חוזרת לגירעון בסחר חוץ
מה שתפס את העין במפעל הזה הייתה הטענה כאילו תלמידים כותבים דיגיטלית ולא בעט על מחברת. גם אם יש בזה משהו, התענוג מוגבל לתלמידים בכיתות גבוהות ובאזורים מצומצמים בארץ. בבית הספר היסודי ממשיכים לכתוב במחברות, והיום יש בבתי הספר היסודיים יותר תלמידים משהיו בכל מסגרות החינוך לפני עשור. כלומר, היום משתמשים ביותר מחברות. מה שקרה הוא שלא כדאי לייצר כאן מחברות. ובטח שלא כדאי לייצא מכאן מחברות. והתופעה הזו תלך ותחריף, כי זו מדיניות הממשלה.
וכך יש עתה הצטברות של אירועים כלכליים, שברור שיובילו בשנה הקרובה לתוכנית צנע. והצנע ייכפה בכוח המצב הרע, כמו ביוון ובספרד, גם אם לא באותה עוצמה. ככל שיוקדמו הבחירות כך גדל הסיכוי שלא כולם ישימו לב לממדי הבור שהמדיניות הכלכלית של נתניהו חפרה כאן. וזה כל כך מדאיג, שמתווכחים אפילו אם הבחירות יתקיימו בספטמבר או באוקטובר. כי כל יום חושף עוד ג'ורה כלכלית.
3. 5. 2012
