זיהוי מוטעה





לפני כשנה נקלעתי לדיון שעסק בשאלה מה בדבר זכויות טרנסג'נדרים בשירותים (בתי שימוש) ציבוריים. אני מעריך שאצל רוב האנשים מדובר בשאלה אזוטרית שדינה נפנוף. אבל, ושוב זו הערכה, שיעור הטרנסג'נדרים לא שונה בסדר גודל משיעור הנכים. דיון בשאלת השירותים הציבוריים לנכים לא ייתפס כאזוטרי כלל.

ככל שלמדתי, טרנסג'נדרים אינם רק אותם אנשים שזהותם האישית הביאה אותם לניתוח רפואי לשינוי פיזיולוגי. גם אנשים שחשים שזהותם הפיזיולוגית אינה משקפת את זהותם האישית נחשבים טרנסג'נדרים. לפיכך המבחן הפיזיולוגי אינו כלי לזיהוי טרנסג'נדרים. אז מה עושים?
נזכרתי בעניין כאשר קראתי את מאמרה ("מי מכבס את הכיבוש"?) של ראג'אא נאטור במוסף גלריה של "הארץ".  נאטור תקפה את ארגון BDS בשל קריאתו לחרם נגד האמן התוניסאי-ירדני עזיז מרקה שביקר בישראל והופיע "בכפר יאסיף בפני קהל של פלסטינים אזרחי המדינה".
נאטור מסבירה כי אם היה האמן מופיע ברמאללה "בפני קהל של פלסטינים" האירגון הקורא לחרם על ישראל לא היה אומר מילה. מה ההבדל בין פלסטיני ברמאללה לפלסטיני בכפר יאסיף, שואלת נאטור. שניהם, היא מסבירה, תחת כיבוש אם כי הכיבוש ברמאללה שונה מאוד מהכיבוש בכפר יאסיף.
האם BDS הוא אירגון צבוע כפי שטוענת הכותבת? שאלה טובה שאין לי כוונה להשיב לה. אני מתעניין בתאזה של נאטור.

נאטור פוסקת


אסכם את שהבנתי ממאמרה: לערבים אזרחי ישראל מגיע פטור מהחרם נגד ישראל שביוזמת אירגון BDS. לא בכדי היא משתמשת במילה "פלסטינים" לתאר את הקבוצה האתנית שמקובל לכנותה בישראל "ערביי ישראל". הם חלק מהאומה הפלסטינית או העם הפלסטיני. הם חלק מהתרבות הפלסטינית שהיא חלק מהתרבות הערבית. חרם עליהם במסגרת החרם על ישראל כמוהו יצירת נתק תרבותי פוגעני בין התושבים הערבים בישראל לבין תרבותם. זו ההנמקה לפטור מחרם.

נאטור נופלת


הנה לנו באחת צורה מעניינת של פוליטיקת זהויות. אלא שהפתרון שהיא מציעה אינו פתרון כלל. נניח שלקונצרט של מרקה בכפר יאסיף היו מגיעים מאה יהודים חובבי מוסיקה תוניסאית- ירדנית ובראשם שר החוץ והאוצר לשעבר סילבן שלום – תוניסאי ברמ"ח אבריו. נו אז? במקרה כזה הקהל אינו פלסטיני גזעי אלא מעורב. כמו במסעדה בכפר יאסיף או בכביש שבכפר יאסיף. או בבתי שימוש "מעורבים"(*).

ומה הדין בקונצרט של מוריס אל מדיוני שהוא במוצאו אלג'יראי ובדתו יהודי שנערך בחיפה ובקהל נמצאו 100 ישראלים-ערבים (פלסטינים) ועוד 50 ערבים-פלסטינים מרמאללה? מה דין הפטור א-לה-נאטור לעניין הזה?
והכי חמור: קונצרט של התזמורת הפילהרמונית הישראלית שמנגנת רק מוסיקה אשכנזית-אירופית קולוניאליסטית בניצוחו של ההודי זובין מהטה ובקהל 100 מנויים אתם יודעים מאיפה....יש פטור מחרם? אין פטור?
נאטור מודה שהמקרה של מרקה "עורר בי הרבה שאלות פוליטיות-מוסריות".  העניין הוא שפוליטיקת הזהויות שהיא מציגה מביאה לתוצאה אנטישמית במהותה. וזו אינה שונה, במהותה, מהפוליטיקה של חוק לאום ו"מדינה יהודית" שתועבה גזענית אומנותה.

(*) נ.ב. בדיון על בתי השימוש לטרנסג'נדרים היו משתתפים שצידדו בדעה שכל טרנסג'נדר תחליט באיזה בית שימוש (גברים או נשים) להשתמש. היו שתבעו הקמת בתי שימוש ציבוריים לטרנסג'נדרים. והיו שצידדו בפוליטיקה נטולת זהויות: לבטל את ההפרדה בין סוגי בתי השימוש (בית השימוש המאוחד יהיה רק עם תאים סגורים כמקובל אצל נשים).
זה נכון גם במוסיקה.



שתפו: