רוברט קוטנר מאוניברסיטת ברנדייס בדעה שבחירת שלישיית הזוכים השנה בפרס האקדמיה השבדית לכלכלה (המכונה בטעות "פרס נובל") אפשר ומסמן תפנית בשיגרה הניאו־ליברלית שאופפת את מקבלי הפרס זה הרבה שנים. חתן הפרס, ג'יימס רובינסון, מדווח קוטנר, היה מצדיק בשעתו את מעמדה של אוניברסיטת שיקגו כגרעין הקשה של התפיסה בדבר חיסול מעורבות ממשלתית בכלכלה. והנה הוא פירסם ספר עם ביקורת נוקבת על תיפקוד הבנק המרכזי האמריקאי במשבר 2008 בטענה שבמקום לסייע לבנקים היה מקום לסייע ל....לוקחי משכנתאות ולהימנע מהאבטלה שנולדה בעת ההיא. ואם בארזים נפלה השלהבת, מה יגידו אזובי הקיר.
בפועל רוב הפוליטיקאים שדוגלים בצמצום
מעורבות ממשלתית – בנימין נתניהו היה כזה – משקרים. הם בעד מעורבות ממשלתית
במקומות שיש להם עניין. טיסות לחלל, טיסות בכלל, כבישים, צבא ומשטרה והאזנות נגד
"אויבים". ובישראל, לעת מלחמה, תיקון העוולות כנגד "חינוך"
חרדי.
רוב הכלכלנים מהזן הזה הם בעד "תחרות
חופשית". נו, טוב, לא במוצרי חקלאות, אפילו בארה"ב. המאמר הזה בא להצביע
על כך שבעוד שלתחרות יש יתרונות גדולים, אם היא חופשית היא מצמצמת את התחרות עצמה.
שופרסל נתיבות ושופרסל מודיעין
נסתכל על רשת שופרסל, הגדולה בישראל. המילה רשת מטעה. יש כמה רשתות של שופרסל עם
שמות שונים. יש שופרסל שלי, יש שופרסל דיל, יש שופרסל אקספרס ויש "יש חסד"
שמיועדת לחרדים. כולן כשרות מבחינת ההלכה היהודית. כולן סגורות בשבתות ובחגי
היהודים. הנה אחידות מופלאה.
אבל מחירי המוצרים שונים בכל רשת. ולא רק
בכל רשת. יש פערי מחירים בין הסניפים של אותה רשת. לפני כמה שנים נעשתה השוואה בין
הסניף בנתיבות (עיר עם רוב דתי) לסניף במודיעין (עיר עם רוב חילוני והכנסה לנפש
גבוהה מאשר נתיבות). היכן היו המחירים גבוהים יותר? טעיתם, נתיבות.
איך זה קורה? במודיעין פועלות כל רשתות
השיווק. בנתיבות שופרסל היה מונופול. פעם
היה בישראל חוק ולפיו אסור לפתוח בית מרקחת במרחק מסויים מבית מרקחת אחר. למה? כדי
למנוע תחרות. למה יש מכסות חלב פרות? כדי שלא תהיה תחרות. ולמה אין מכסות חלב
לעיזים? כי מגדלי עזים הם ברובם ערבים.
תחרות באונליין
זה המצב השגור בישראל. ויקיפדיה מגדיר
מונופול כ "מצב בו בשוק של מוצר (או שירות) מסוים קיים מוכר יחיד". שופרסל אינו מונופול בישראל. וברור שהוא לא
במודיעין. הוא כן מונופול בשכונת ניות בירושלים. קרפור הוא מונופול בשכונת רמת בית
הכרם. רוב המונופולים הם מקומיים.
בשנים
האחרונות התפתח המסחר אונליין. כך המונופול המקומי עתיד היה להתחסל. רשת רמי לוי
היתה אמורה להיות המרוויחה הגדולה ולו רק בגלל תדמיתה כרשת הזולה ביותר. אלא שהיא
לא פועלת בכל הארץ והמשלוחים נשענים לרוב על הסניפים. מה גם ששופרסל מכרה מוצרים
אונליין במחירי רשת ה"דיל" שלה – שהם נמוכים ממחירי רשת "שלי"
שלה.
השבוע דיווח
"הארץ" כי "הקניות באתרים יקרות יותר מבסניפים". אפילו אצל
רמי לוי. הרשת היחידה עם מחירים זהים היא טיב טעם שאף פועלת בשבתות ובחגי היהודים.
הפתרון והאסלה
זכות
היוצרים לפתרון הבולשיט הכלכלי הזה שמורה לח"כ (בדימוס) עמיר פרץ. הוא הניח
על שולחן הכנסת הצעת חוק ולפיה כל ספק, יצרן ויבואן ימכור את מוצריו במחיר אחד
ויחיד לכל קונה. איזה מחיר? איזה מחיר שהוא רוצה. אבל אפליית המחירים תחוסל ותושבי
נתיבות יוכלו לקנות במחירים זהים למחירי מודיעין.
מה עשתה
הכנסת? הושיבה את הצעת החוק בתוך האסלה.
ומה תעשה
הכנסת כאשר שר הכלכלה, ניר ברקת, יביא הצעת חוק לביטול סימון מחירים על מוצרים?
תאשר אותו ברוב גדול.
ללמדנו שהניאו־ליברליזם בישראל הוא עדיין הזן הכלכלי העדיף (למעט כשמדובר בכספי הממשלה).
