אתמול חגגנו (או שלא) שנה למלחמה. הגנרל בדימוס יצחק בריק בדעה שהצבא של ישראל הוא לא מה שחשבנו. נכון, הוא יודע לעשות טריק פה, טריק שם ולפוצץ בכל מקום. אבל גם הם יודעים. החיזבאללה שכל ראשיו נקטלו שיגר אמש טילים לטבריה, כרמיאל, דיר אל אסד וחיפה. החמאס שיגר רקטות לגוש דן מעזה. מה שמלמד שניצחון "מוחלט" מהסוג שהבטיח ראש ממשלתנו, הקופירייטר שגם המציא את "מלחמת התקומה", טרם הושג. ויש הטוענים שלא יושג כי מר נתניהו ושותפיו לא מעוניינים. המצב הזה מכונה תיקו.
ייתכן שבריק טועה, כי הפרשנים הצבאיים
המופיעים בתקשורת רואים את הדברים אחרת. למשל, בלבנון בכלל אין מלחמה. יש תמרון.
מכיוון שהבנתי בצבאיות שואפת לאפס אני עובר מכאן למוסף הכלכלי של "הארץ"
שחגג עם הכותרת "הפקרה כלכלית מוחלטת". קל לזהות את הביביזם הלשוני במילה
"מוחלטת". במדגם הלא־מייצג של החנויות שלידן עברתי מאז לא נראה שינוי
בהשוואה למצבן לפני שנה.
הקריסה הכלכלית
כלכלה זה לא מדע. זה אפילו לא ביטחון שאפשר
למדוד אותו נניח במספר המפונים מבתיהם שטרם הוחזרו. כלכלה זו דעה. זו בחירה. זו
תוצאה של השקפת עולם.
א. כדי להוכיח את טענת ההפקרות מביא העיתון כמה
עובדות. למשל "הבורסה נותרה
מאחור" בהשוואה לבורסה אמריקאית. ראו דבר מוזר: כאשר יש עליית מחירים של
עגבניות זה נרשם ככישלון כלכלי. אבל כאשר יש אינפלציה של מניות, זה משהו חיובי
(טוב, עד לרגע שנרשמת נפילה, ואז הבורסה היתה "בועה"). כאשר מחיר
העגבניה יורד זו כלכלה נכונה. כאשר מחירי המניות יורדים (במקרה הזה הם עולים פחות
מארה"ב) זה גרוע.
ב. עוד סימן להפקרות כלכלית הוא בכך
ש"תלמיד חרדי שווה יותר". גם תלמיד חילוני בצפת שווה יותר מתלמיד חילוני
בחיפה. זה בסדר? גם מס הכנסה שונה בשיעוריו באזורי הארץ השונים. למה באילת המע"מ הוא אפס ובירושלים הקדושה– 17%. ככה
זה בפוליטיקה ישראלית מהרגע שהתנועה הציונית נולדה: אין שיוויון. כאשר קופת חולים
הראשונה נוסדה האם היא קיבלה ערבים? לא - רק חברי הסתדרות. אי שיוויון הוא מדיניות
מכוערת ומנוולת. אבל היא תמיד היתה כאן. המנוולות לא קרסה.
ג. "טסים פחות". געוואלד, זו ממש צרה
כלכלית. יש פתח מילוט: דרך עמאן.
ד. "דירוג האשראי התרסק". התרסק? לא
בדיוק. ירד. הממשלה נאלצת לשלם ריבית יותר גבוהה עבור הלוואות שהיא לוקחת
בחו"ל. היא יכולה לקחת יותר הלוואות בישראל – והיא כנראה עושה את זה. במלחמת לבנון הראשונה הממשלה הציעה לציבור לקנות
אגרות חוב ממשלתיות. קראו לזה אז "מלווה חובה מרצון" עם מס מסווה. האם
לקיחת הלוואות למימון מלחמה ותלמידים חרדים היא מדיניות טובה או שמא מטומטמת? בינתיים,
על אף הידיעות על הגירה לחו"ל, בעיקר של כסף, יתרות מטבע החוץ של בנק ישראל גדלו
ב־20 מיליארד דולר ומסתכמות ב־215 מיליארד דולר.
ה. "הממשלה כשלה בהסברה". באמת?
ההסברה היחידה שחשובה לממשלה היא זו שמניבה מימון אמריקני ומונעת וטו אמריקני
באו"ם. בעניין הזה אין שינוי. באו"ם לא הקשיבו לנתניהו? פויה. אבל זה לא
ממש משנה.
יש קריסה לטובה. היום פירסם העיתון ידיעה לפיה חברות זרות להפקת גז עוצרות השקעות בישראל ואין מימון לצינור ליצוא גז. האקולוגיה אומרת תודה.
הקריסה הנפשית
הנה מה שנשכח. איפה האינפלציה? רק לפני חודש
הטיחו ביקורת נוקבת על הממשלה בגלל שמדד המחירים לצרכן עלה ב־0.8% באוגוסט. לאן זה
נעלם? בעוד כשבוע יתפרסם מדד המחירים של ספטמבר וכל החזאים הכלכליים מנבאים משהו
סביב האפס. בחגיגת הקריסה נעלמה ונאלמה האינפלציה.
נראה שכולם שכחו לציין כמה נהרגו וכמה נפצעו
במלחמה הזו. כבר התרגלנו שלא סופרים את תושבי עזה ולבנון שפוצצנו ופצענו. אך מה בדבר
ישראלים? אתר האינטרנט של הצבא מפרסם את זה. השיח הציבורי – שכח. זו קריסה של הנפש
הציבורית.
בתמצית: קריסה כלכלית מוחלטת היא כמו ניצחון
מוחלט. שנה למלחמה ושניהם לא עימנו.
