בכותרת מצוטטת הסיסמה שהנפיקה הממשלה לפני שנה וחצי בהתייחס ל"רפורמה". מה שמלמד שאין כמו סיסמה להסתיר שקרים. כי באירופה מותר למשל לאזרח דנמרק להינשא לאזרחית פולין אבל בישראל אזרחית המדינה אינה יכולה להינשא לאזרח פולני. בצרפת מותר לכל אזרח להינשא לכל אזרחית, אך בישראל – לא. בכל המדינות באירופה שיש להן צלב בדגל – אין להן כפייה דתית. כאן הדת היהודית מכתיבה מה מותר ומה אסור – תחבורה ציבורית בחגי יהודים, למשל.
יהיו מי שיטענו שאני מסלף את הסיסמה, שכוונת הכותרת היא לתקן מוצרים. אלא שבממשלה שכחו לציין את זה. הכותרת, על כן, הרבה יותר יפה מהמציאות.
עברה חצי שנה, ושר הכלכלה סיכם את מה שקרה בעקבות ה"רפורמה": ירידות מחירים של עד 24%. חבל שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא שיתפה פעולה עם הנתון הזה. כי לא רק שהמחירים לא ירדו – הם עלו. מה שמלמד, פרט לשקרי הממשלה, שהקשר בין עלויות הספק והמחירים לצרכן הוא ממש לא מברזל יצוק, במיוחד כאשר ההכנסה הריאלית עולה.
המבורגר צמחוני?
בהצעת חוק ההסדרים ל־2026 יש פרק העוסק ברפורמה בענף החלב. בינתיים הממשלה ביטלה את מה שתכננה. אבל, אם נחזור לסיסמה, באירופה החקלאות מסובסדת בהיקפי ענק: מחמאה ועד שמן זית, כל מה שחקלאים מגדלים ומטפחים. בישראל סבסוד החקלאים זעיר בהשוואה לאיחוד האירופי ולארה"ב. פתאום מה שטוב לאירופה לא כל כך מתאים לישראל.
כדי להבין את עצמת הלובי החקלאי באירופה הנה החידוש האירופי מהחודש בתחום המזון: המחוקקים הסכימו לאסור את השימוש ב-31 שמות הקשורים לבשר לתיאור מוצרים צמחוניים וטבעוניים, כולל בייקון, בקר, עוף, נקניקיה, צלעות, סטייק, טי-בון וכנפיים.
כלומר מעתה אסור ליצרן של מוצר צמחוני וטבעוני דמוי המבורגר בשרי להשתמש במילה המבורגר. עדיין מותר לייצר ולשווק "סטייק צמחוני" אבל למילה סטייק חייבים להצמיד את המילה צמחוני.
דין "כלב חם"
השינוי החשוב הזה במדפי הסופרמרקטים באירופה בא בלחץ החקלאים שמגדלים חיות למאכל בני אדם. לא עלה על דעת המחוקקים האירופים שהמילה סטייק מסתירה את מה שבאמת אוכלים: שריר של פרה. לבשר מותר להיקרא בשמות מטעים. נקניקיה נשמעת רע ולכן באנגלית שמה "כלב חם", שהוא חמוד ומעורר תיאבון. בייקון הוא שם מכובס לבטן של חזיר. אז מדוע שריר של פרה יכול להיקרא סטייק ואילו סויה ושעועית לא? הנה לנו כוחה של אוליגרכיה חקלאית
מכל מקום כך ניצלו קרניבורים אירופים מהאסון של נגיסה בטעות בתירס מטוגן בשיטת שניצל.
חלב? מים לבנים!
בישראל, למען בריאותו של יהוה, נאסר השימוש במילה "כשר" לצורכי מזון אלא אם כן הסכימה לכך רבנות יהודית־אורתודוכסית. רב רפורמי, שלא לדבר על חילוני מומחה לטיב מזון, לא יוכלו להגדיר מזון ככשר לאכילה. לרוב התואר כשר לא יינתן באישור האורתודוכסיה למסעדה שפועלת בשבת אלא אם כן היא תממן לינה של "משגיח", כלומר טפיל, בבית מלון.
השעשוע הלשוני הזה של המחוקקים האירופים פותח אופציה לביצוע ה"רפורמה" בחלב ומוצריו על אף נסיגת הממשלה מהתכנית. השיטה: כמו באירופה – לשנות את השם כך שיתאפשר יבוא פטור ממכס. יצרן חלב ישראלי – יש רק שלושה וחצי כאלה – יוכל להמיר רכישת חלב גולמי מרפתן ישראלי ביבוא של "מים לבנים". יבואנים יוכלו לייבא "גבינות" שאינן גבינות אלא גרוירין – על שם העיירה בשוויץ הנודעת בגבינה המיוצרת בה.
או אז הסיסמא "מה שטוב לאירופה טוב לישראל" תהיה בעלת תוכן מטומטם אולי אבל אירופי למהדרין.
