על שימחונות ומוסר


ביום שלישי ה–7 לינואר יתקיים במכון ואן ליר בירושלים ערב עיון בנושא "מהגרי עבודה בישראל: אחריות, מוסר ופני החברה". אני ממליץ למארגנים להזמין את פרופ' אבי שמחון שהוא מומחה בנושא גם בגין היותו יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה וגם בגין הצעותיו החדשניות שהן, כמקובל במדינה יהודית, גם אור לגויים.

שמחון שם לב לבעיה קשה במערכת הרווחה והבריאות במקומותינו. זקנים הנזקקים לסיעוד ומעסיקים לשם כך עובד זר (אין קופצים ישראלים על העבודה הזו, גם ב"שרות הלאומי") נאלצים לשלם הון עתק עבור השרות הזה. שמחון מבקש לצמצם במחיר שהם משלמים – מטרה ראויה לשבח.
יש דרך קלה ופשוטה לטפל בבעיה הקשה הזו. כל מי שבידו רישיון להעסקת עובד זר מקבל גם קיצבת סיעוד מהמוסד לביטוח לאומי. יתכבד יועצו הכלכלי של ראש הממשלה, ומתוקף מעמדו הכלכלי הרם וקירבתו למעשן הסיגרים מרחוב בלפור, יגדיל את קיצבת הסיעוד כדי שתכסה את העלות של העסקת עובד זר. פשוט, לא?

המוסר בפעולה

אלא שזו הצעה לא-מוסרית. אני מעריך כי אי-מוסריותה נובע מכך שהיא כרוכה בעלות תקציבית. וכידוע היועץ הכלכלי הנ"ל נלחם עד טיפת הדיו האחרונה נגד הגדלת תקציב הביטחון לרגל האיום האיראני, נגד התקציב לשמירה על מתנחלים, נגד התקציב למטוסו הפרטי של חובב הסיגרים וחובבת השמפניה. בכל אלה ובעניינים כספיים אחרים צלחו מאבקיו של הכלכלן. הוא  גם לא מתקשה בבעיות מוסר בעבודתו עבור עבריין - לפחות לפי דעתו של היועץ המשפטי לממשלה שעמדותיו המשפטיות מחייבות את הממשלה, בה מועסק הפרופסור.
עיקר הצעותיו של פרופ' שמחון הוא יצירת פער בין זכויות של עובד זר לבין זכויות של עובד ישראלי. זאת בניגוד לחוק הבינלאומי ולהסכמים בין ישראל ומדינות אחרות. על טיבן המוסרי והכלכלי העירה טלי חרותי-סובר מ"הארץ" ועל טיבן המשפטי של הצעות אלה כבר העיר אור קשתי, כתב "הארץ". אני מבקש להאיר זווית משפטית זניחה שאותה אני מחבב.

המס הרדום

כדי להצדיק את עמדתו המוסרית היוצרת אפליה בין בני אדם מציע שמחון להבחין בין הזכויות של אזרחי ישראל לבין זכויותיהם של אזרחים זרים. מה שחביב בזה שאם תתקבל הצעתו המנוולת, בהעדר מילה גסה יותר, אזי למדינה יהיה המון כסף הן כדי לצמצם בגירעונותיה והן לשלם עבור קיצבת סיעוד מוגדלת.
הנה הסיפור: כל החוקים הכלכליים בישראל חלים על תושבי ישראל, ולא על אזרחי ישראל. קחו, למשל, שחקן כדורסל זר המשחק במכבי תל אביב. הוא משלם מס הכנסה בישראל על פי החוקים הנהוגים כאן על אף שהוא אזרח זר. שחקן כדורסל ישראלי המשחק בארה"ב לא משלם מס הכנסה בישראל.
עכשיו נחיל את הכלל החדש על כלל אזרחי ישראל. יש, על פי הערכות ממשלתיות, 700,000 ישראלים שגרים בחו"ל ושומרים על אזרחותם הישראלית. כיום הם לא חייבים במס ישראלי. לא מס הכנסה, לא ביטוח לאומי, לא מס בריאות. הם אפילו לא משלמים מע"מ על לחם שהם קונים בניו יורק. זה גיהינום מיסויי ששמחון בא להחריב – לטובתנו.
אם נחיל את הכלל החדש של שמחון, כל הישראלים האלה יחויבו לשלם מס בישראל. אני מעריך – לא בדקתי – שרובם חיים בחו"ל כי שם הכנסתם גבוהה ממה שהיו משתכרים כאן (בישראל מחצית הנישומים כלל לא משלמים מס הכנסה). אתם מבינים איך הכללתם במאגר משלמי המס בישראל תסדר לממשלה את המימון להגדלת קיצבת הסיעוד? ענק! לך על זה, שמחון.

האפליה הקיימת

כידוע עובדים זרים, בעיקר בסיעוד נהנים מהטבות ענק שעובד/ת ישראלי לא זכאי להן. המעסיק של עובד זר, אותו קשיש הנזקק לעזרה, עושה כן באמצעות חברת כוח אדם. זו גובה עמלה עבור שירות התיווך הזה. הנה הצעה: לאסור לחברות כוח אדם להעסיק זרים. ירדה עלות.
הנה עוד אחת: למעסיק של עובד זר מותר לנכות משכר העובד תשלום עבור ביטוח בריאות פרטי (שכן העובד לא זכאי לביטוח החל על תושבי הקבע בישראל) ועבור מגורים ומזון. בכך מופלה הזר  בהשוואה לישראלי שאצלו הניכויים האלה ואחרים אסורים. לפיכך שכרו של עובד זר ברוטו הוא לא שכר מינימום שהוא 5,300 לחודש אלא 4,000. הנה הצעה שמחונית: שהניכוי יוגדל לערך הריאלי של המגורים והמזון – משהו סביב 3,500 שקל לחודש. ירדה עלות.
ולחוכמולוג הזה עדיין מתירים ללמד כלכלה באוניברסיטה העברית.



שתפו: