שאלה: נניח שיש לך 100 שקל בחשבון חיסכון הנושא ריבית של 2% לשנה. האם אחרי 5 שנים יהיו לך?
א.
פחות מ – 102 שקל.
ב.
בדיוק 102 שקל.
ג.
יותר מ – 102 שקל.
זה ציטוט משאלון
שבדק "אוריינות פיננסית" בקרב בני 50+. מחצית הנשאלים בארה"ב טעו
בתשובה. מחקרים במדינות אחרות ובגילים צעירים יותר הניבו תשובות דומות.
כך נכתב בדו"ח שכתב ד"ר עידו גל שעסק
בעיקר ב"אוריינות מתמטית".
לפני הרבה שנים
באחד מכנסי המנהלים החלטתי לשאול כל מי שנקרה בדרכי "האם יש לך ביטוח
מנהלים?" לאף אחד מהנשאלים לא היה את המוצר הפיננסי הזה. דה מרקר מצטט בדיקה
שנעשתה ברשות החסכון שמצאה כי קרן פנסיה עדיפה, ובהרבה, על ביטוח מנהלים.
מאות אלפי ישראלים בחרו בחסכון גרוע. כלומר גרוע
להם אבל מעולה לחברות הביטוח ובמיוחד לסוכני הביטוח.
האם זה חשוב? זה
חשוב בערך כמו החלטה על רכישת דירה. זו ממש לא דומה להחלטה על רכישת עגבניה מתוצרת
ישראל או תורכיה.
אלימות כלכלית?
מה זה קשור
לאלימות כלכלית? בעת האחרונה התחמם הוויכוח סביב הצעות חוק בעניין אלימות כלכלית. מה זו אלימות כלכלית? זה מצב שבו בתוך משק בית
אין שיוויון במידע ובשליטה על הנכסים הכלכליים המשותפים ועל ההתחייבויות המשותפות.
המילה "אלימות" אולי מוגזמת כי אנחנו מייחסים אלימות לכוח פיסי ולעיתים
למילים. אבל המהות מובנת: אם האישה (נניח) לקחה כסף משפחתי והעבירה אותו לחשבון
בנק על שמה בלבד באיי קיימן – זו אלימות כלכלית. אם הוא (נניח) לקח הלוואה, ללא
ידיעתה, והימר בקזינו – זו אלימות כלכלית. מטרת הצעת החוק היא לומר את כל הדברים
האלה בקול רם וברור.
נכון, גם בחוקים
הקיימים יכול אחד מבני הזוג לפנות לבית המשפט ולבקש צווים אם מצא שנעשו עוולות
שכאלה. אבל לעיתים החוק מעורפל – הוא מתייחס לנכסים חומריים אך לא לממון. וכך אם
אחד משכנע את השני לוותר על כרטיס אשראי, אבל לא מוותר על שלו – זו אלימות כלכלית
שאינה בחוקים הקיימים.
בורות פיננסית
מה חדש תחת השמש?
תלמידי תיכון מכירים את מבחני פיז"ה. אלה מבחנים שיזם האירגון לשיתוף פעולה
כלכלי (OECD) שבו חברה גם ישראל.
במבחנים האלה נשאלים תלמידי תיכון מגוון שאלות בהבנת הנקרא, מדעים ובמתמטיקה.
המבחנים זהים בכל המדינות והתשובות מאפשרות לדעת על הבדלים בין מדינות ובתוך כל
מדינה. ישראל, למעוניינים, לא היתה מתקבלת לבית ספר תיכון במרבית המדינות המשתתפות.
לא מיותר לציין
כי יש הפוסלים את המבחנים האלה כאמת מידה לכל נושא שהוא, ובמידה רבה של צדק. אבל
זה לא הנושא שלנו כאן. הנושא שלנו הוא כנגד מי מופעלת אלימות כלכלית וממתי.
שתי חוקרות בחנו
את תוצאות מבחן האוריינות הפיננסית במבחני פיז"ה באיטליה. הן מצאו שהפער –
לטובת הבנים כבר בגיל 15 - הוא גדול. הן
מצטטות מחקרים ממדינות אחרות עם תוצאות דומות. כסף זה כנראה עניין לא נשי.
הגורם המרכזי
לפער מקורו, לדעתן, במעמד האישה במשפחה בה למדו הנבחנים. אי השיוויון אצל ההורים,
לרעת האישה, מקרין על היכולות של הילדות. לגורם הזה מצטרפת גם ה"תרבות
המשפחתית". ואם גם בה כסף זה עניין רק לגברים – מה שמתבקש, כך החוקרות, הוא
מהלך דרקוני לשינוי המצב.
בדיוק מה שמצדדי
החוק על אלימות כלכלית טוענים.
כך השליטה
הגברית על הכסף מסתייעת בבורות נשית שמקורה בתרבות ההדרה המשפחתית. כידוע,
הסמוטריצ'ים למיניהם, כולל כמה מהם בליכוד, ובהם גם חברות כנסת, מתנגדים להצעת
החוק. הם רואים בה חלק מ-"טרלול שמאלני".
ועם המשפחות
שבהן הפיננסים שיוויוניים הסליחה. רק שבמחקר המוצא את הממוצע לא רואים אותן.
