ל"הארץ" היתה השבוע (28 לדצמבר 2020) ידיעה על "תרגיל" שעושה תאגיד פייסבוק לכמה מלקוחותיו – בעיקר עסקים קטנים. על פי המדווח פייסבוק סוגרת לאותם עסקים את יכולת הפירסום שלהם המתבצעת על דפי פייסבוק. כך העסק שבו מדובר מאבד יכולת כלכלית לא מבוטלת. ובקיצור: חטפו בעיטה בתחת.
ביום ראשון בערב יתחיל הסגר מספר 3 בישראל. אם קו המגמה שבין סגר 1 ל-3 יימשך אז מה שצפוי זה סגר קו-קו-רי-קו – כלומר הרבה רעש ומעט תוכן. כפי שהדברים נראים, הממשלה כאן לא למדה דבר מפברואר ועד היום. היא יודעת רק לנגן באקורדיון: לפתוח או לסגור. יותר מזה, בגלל שלסגור נהיה יותר ויותר קשה אז צריך לייצר מצב משברי – מספרי ענק של נדבקים – כדי להתחיל בסגר החדש. כלומר לעבור מהפח אל הפחת. אפילו שלמה בר-אבא מנגן יותר טוב.
Corporate bodies have no soul. Corporate bodies are more corrupt and profligate than individuals, because they have more power to do mischief, and are less amenable to disgrace or punishment. They feel neither shame, remorse, gratitude, nor goodwill
(William Hazlitt (1778 – 1830)
ידידה ביקשה דעתי בשאלה האם להקדים ולהתחסן או להמתין קצת. מצד אחד היא בקבוצת סיכון ולכן ראוי להקדים. מצד שני רק חמור קופץ בראש.
ציטטתי את המחקר
שמצא שתרופות שקיבלו אישור בחודש דצמבר נמצאו
עם 20% יותר תופעות לוואי ויותר שיעור תמותה. כל זה מספיק כדי לא להיות אתון קופצת
לגובה.
בתקשורת דיווחו בראשית השבוע על מותו של ג'ון לה קארה, "מגדולי סופרי המתח והריגול". ואכן מי שצפה בסרטים יכול היה להתרשם שבזה עסקינן.
ג'ון לה קארה לא
כתב ספרי מתח וריגול. הוא כתב על פוליטיקה - במובנה הרחב, לא המפלגתי - אותה כיסה בסיפורי הריגול שלו.
בהעדר מלחמה עם החמאס, החיזבאללה ואיראן ובתום המלחמות העקובות מדם שהיו לישראל עם האמירויות ובחריין שהסתיימו בהסכם שלום – נותרה עדיין מלחמה אחת שמחממת את התקשורת הכלכלית – מלחמת החמאה.
זה אמנם שמו של ספר שכתב גרהם גרין. אבל בימינו קונסול הוא בעיקר כלי כלכלי. ולדעתו של ג'ורג' סורוס, מיליארדר, לקונסול יש מקום של כבוד.
סורוס זכה לתהילת עולם עת הימר בהצלחה על פיחות בשטרלינג הבריטי, ומאז דעתו הכלכלית מתבקשת בכל פעם שיש מצב לא נעים. אנחנו, מעריך סורוס, מתקרבים למצב לא נעים. זה יכול להיגמר במשבר של ממש ולא במיני משבר מתוצרת משפחת קורונה.
