האומדן הוא כ-2,300 שקל. זה הסכום שכל אחד מ־6 מיליון תושבי ישראל
מגיל 21 גנב. וראש וראשון לגנבים הוא שר האוצר, בצלאל סמוטריץ'. אם תהיתם למה המשטרה
לא פועלת לאיתור הגנב הראשי, אז לידיעתכם, לא מדובר בחסינות או באכיפה בררנית אלא בגניבה
היחידה המותרת בחוק.
עמירה הס מעיתון "הארץ" כתבה
השבוע - קריאה מומלצת - על ההיסטוריה של הגניבות. המאמר הזה יעסוק בפוליטיקה שמאחוריהן.
ההסדרים הכלכליים בין ישראל ופלסטין נקבעו
במו"מ שהתנהל בפריס. בראש המשלחת הישראלת עמד שר האוצר אברהם (בייגה) שוחט
ובראש משלחת פלסטין אחמד קריע (אבו עלא). טרם נסיעתו הראשונה לצרפת כינס שוחט את
כל המי ומי של כלכלת ישראל והציג למשתתפים שאלה אחת: מה אנחנו רוצים מפלסטין בתחום
הכלכלי? המשתתפים השיבו כמעט פה אחד: כלכלת
פלסטין לא מתחרה בישראל ולא מאיימת עלינו, תן להם כל מה שירצו.
משלחת ישראל הגיעה לפריס, ובייגה שאל את אבו
עלא מה הם רוצים. התשובה היתה: הסכם סחר חופשי כמו שיש לישראל עם ארה"ב
והאיחוד האירופי ותקופה שבה יוכלו פלסטינים לעבוד בישראל. בייגה נענה, כפוף לאישור ראש הממשלה, יצחק
רבין.
תקבלו מה שניתן
שוחט הגיע לרבין וזה, כהדיוט כלכלי, שאל מה
זה אזור סחר חופשי. שוחט הסביר שמדובר במכירה ללא מכס של סחורות ישראליות בפלסטין
וסחורות פלסטיניות בישראל. בלי בדיקה? שאל רבין. שוחט הסביר: נקים נקודות בדיקה
במעברים, כדי לוודא שסחורות ממדינות עימן אין לישראל הסכם סחר חופשי לא ייכנסו אליה
בטרם ישלמו מכס.
כאשר התברר כי מיקום תחנות הבדיקה עלול להיתפס
כגבול, הטיל רבין וטו על ההצעה. כך נולד הסכם שבכלכלה מוגדר "איחוד מכס",
זה שקיים למשל באיחוד האירופי.
כאן מתחילה הגניבה. נניח שפלסטיני מרמאללה
מבקש לרכוש מכונית חדשה. המכונית מגיעה לנמל אשדוד. המכס הישראלי – ישראל לא
הסכימה שיהיו גובי מכס מפלסטין – גובה את הסכום שנקבע בישראל. משרד האוצר אמור
להעביר בהמשך את הכסף לרשות הפלסטינית, "בניכוי עמלה". שימו לב: ישראל
מונעת מפלסטין לגבות את המכס, אבל מכריחה אותה לשלם עמלה. באיחוד האירופי חכמת האור
לגויים הזו לא קיימת.
וכך, כל המוצרים שמיובאים לפלסטין, כולל
מוצרים מישראל, מחויבים בעמלה לממשלת ישראל. וכל מעסיק של עובד מפלסטין מעביר את
המס על השכר לממשלת ישראל. זו מעבירה את הכסף לפלסטין, בניכוי העמלה.
או שלא.
תורת הקיזוז
כי ישראל שמרה לה את הזכות לקבוע מתי הכסף
יועבר. ואחר כך גם קבעה מה ניתן לקזז מהכסף הפלסטיני. כך, למשל, אם פלסטין קונה מיצרנים
בישראל בנזין, חשמל, מים ושירותי רפואה, מותר לישראל לקזז את סכומי הקניה האלה
ממסים שהיא גובה "עבור" פלסטין. כך גם את כספי הקיצבה שממשלת פלסטין
משלמת למשפחות של מי שישראל מכנה מחבלים.
את רוב העונשים האלה הטילה ישראל על פלסטין
בעת שהשלטון כאן היה בידי מה שמכונים ליברלים. כל הליברלים בעיני עצמם, כולל מרצ, חד"ש
וכמובן מפלגת העבודה בעיניים, התהדרו בהסכם אוסלו כ"מבוא" להסכם שלום.
והקטע הפיקנטי: הימין, איך לא, התנגד להסכמי
אוסלו. אבל עד היום הוא מקפיד לקזז – מילה מכובסת לגניבה – כל אגורה אפשרית מכספי
המסים. וכך מקזזים העברות כספיות של רמאללה לעזה – שם כולם מחבלים – ובה בעת
מאפשרים לקטר לממן את חמאס. משחק הקיזוזים מצא חן בעיני שר האוצר וממאי 2025 ישראל
לוקחת את כל הכסף. פלסטין לא רואה גרוש.
עד
היום הצטברו בקופה של ממשלת ירושלים 14 מיליארד שקל השייכים לממשלת רמאללה.
וכך כל תושבי ישראל, ביביסטים וליברלים
כאחד, שותפים בגניבה.
