אחד מערוצי
הטלויזיה פירסם תחקיר על נתיב הייסורים של מי שנפגעו כתוצאה מרשלנות רפואית. לא
ראיתי את התחקיר ואני נסמך על דיווחה של נעה לימונה מ־"הארץ". התחקיר
התמקד בגינקולוג שעובד בשלושה תפקידים: בבית החולים איכילוב, בחוות דעת מקצועיות
שהוא כותב עבור חברות ביטוח, ובחוות דעת מקצועיות שהוא מגיש לבתי משפט בתביעות על
רשלנות רפואית.
הפרט הפיקנטי
הוא שלא פעם חוות הדעת של אותו רופא, ובאותו מקרה שונות. האחת, לחברת הביטוח, ממליצה
על פשרה כי לתובעים יש עילה סבירה. השניה, לבית המשפט, מצדדת בעמדת חברת הביטוח. השערה
שלי היא שהדבר נובע מעומס תפקידיו ו/או שהרופא לא למד את אומנות ה־"העתק־הדבק".
"מצדה השני
של חוות הדעת", כותבת לימונה, "...יש אנשים שחייהם נהרסו – הורים צעירים
שיסעדו את ילדם הנכה לאורך כל חייהם, הורים שאיבדו את תינוקם".
ביטוח רשלנות
רפואית הוא יקר. במיוחד לגינקולוגים וכירורגים. כמו בביטוח רכב, אחת התוצאות של
תביעה שמצליחה היא העלאת הפרמיה שמשלם הרופא. לפיכך יש לרופא עניין לצמצם ככל
האפשר את ההסתברות לנזק. ואצל יולדות הביטוי לכך הוא בהקדמת הלידה וביצוע ניתוח
קיסרי – שני דברים שמבחינה רפואית נחוצים רק במקרים קיצוניים, ולבטח לא בהיקפים שהתופעות
הנ"ל קיימות.
מי המשלם?
בכלכלה נוסח
ארה"ב – המערכת האמריקאית כושלת בהשוואה למערכת אירופית־ישראלית הן בתמותת
תינוקות והן בתוחלת חיים – אין מעורבות של הממשלה. כלכלה חופשית. בישראל ובמרבית אירופה
המערבית המערכת היא ציבורית ולצידה מערכת רווחה. כאשר יולדת או תינוק ניזוק,
המדינה מטפלת בהם כמו בכל נפגע אחר שלא מרשלנות. אין כל הצדקה שהחברה כולה תשלם
פעמיים: פעם אחת על הטיפול בנפגעים ופעם שנייה בפיצויים על רשלנות. בדיוק כפי שאין
הצדקה שהמדינה תשלם פיצוי מיוחד (בנוסף לטיפול מתמשך ותמיכה כספית לכל מי שנפגע) רק
למי שנפגע במלחמה. בדיוק כפי שהמדינה לא צריכה לשלם פיצויים (בנוסף לטיפול מתמשך
ותמיכה כספית) להולך רגל שנדרס כתוצאה מתכנות לקוי של רמזורים , לעומת הולך רגל
שנפגע באותו אופן שלא מרשלנות.
ואיך יוענשו
רופאים שהתרשלו? ראשית, שלא יעשו כפל תפקידים. כמו שפקיד שומה לא מחלטר בהכנת
דו"חות מס לעסקים. שנית, נזיפות פומביות עד כדי שלילת רישיון עבודה במקרה
שהרשלנות חוזרת.
ומי המרוויח?
אסיים באנקדוטה
מלפני כ־30 שנה. אחרי הבחירות הרכיב יצחק רבין ממשלה ומינה את אברהם (בייגה) שוחט לתפקיד
שר אוצר. "אחרי כשבוע", מספר י"ב הידוע כאיש שמאל מובהק, "קבלתי
שיחת טלפון ומצידו השני של הקו מזכירתו של שר האוצר המבקשת שאבוא לפגוש את שוחט.
אני נכנס למשרדו של השר שלא הכרתי המבקש ממני כמה הצעות לתיקון ושיפור הכלכלה.
השבתי לו שחבל על זמנו כי כל שאציע לא יהיה מקובל עליו ועל חבריו לממשלה. שוחט
התעקש."
"הצעתי לו
שיבטל את סמכות השרים למינויים של בעלי תפקידים בממשלה ובתאגידים ציבוריים. ועוד
הצעתי לו שיבטל את הזכות לתבוע ברשלנות רפואית מי שנפגעו מטיפולים במערכת
הציבורית. הסברתי לו את הטעם בהצעה וכבונוס הראיתי לו שהממשלה משלמת כ־500 מיליון
שקל לשנה (הסכום עתה הוא פי שלושה לערך - ג.ע) פרמיות לביטוח מפני
רשלנות רפואית אותם ניתן להקצות למערכת הבריאות והרווחה."
"כחודש
לאחר מכן אני מוצא בהצעת חוק ההסדרים שמניח שר האוצר על שולחן הממשלה את ההצעה
לביטול הזכות לתביעה ברשלנות רפואית במגזר הציבורי. כשהתפרסמו החלטות הממשלה התברר
כי שר המשפטים – עו"ד דוד ליבאי - יקים ועדה. כאילו שהנושא הוא משפטי ולא
פוליטי. שר המשפטים הקים ועדה בראשות משפטן ורוב חבריה משפטנים שהפילו את ההצעה."
"כך שיש
פרנסה טובה לעורכי דין. לפחות הם נהנים מרשלנות רפואית".
