בשנה האחרונה
היה עניין פוליטי תמוה. איך זה שממשלת "רק לא ביבי" לא מיהרה לחוקק
איסור על נאשם בפלילים לכהן כראש ממשלה – איסור הקיים לגבי שרים מן השורה. קיומו
של חוק כזה, וההתקוטטות הצפויה בליכוד בעקבות חקיקתו, שהייתה מחייבת פריימריס
למועמד הליכוד לראשות הממשלה, היו מייצבים את הממשלה. אבל כידוע, החוק לא נחקק
והממשלה נפלה אחרי שנה.
השבוע מצאתי
לפחות תשובה חלקית לעניין הזה. בגיליון 93
של כתב העת "ליברל" התפרסם מאמר של אהוד אולמרט, ראש ממשלה לשעבר ומורשע
בפלילים.
אולמרט זכה בשנה
האחרונה לכמה גיחוכי תקשורת בעקבות תביעת דיבה שהגיש נגדו בנימין נתניהו בתגובה
לדברי אולמרט לפיהם ביבי הוא חולה רוח. אולמרט היה יכול לצאת מהתביעה הזו בטענה
שלומר על מישהו שהוא חולה רוח או סובל מדלקת ריאות אינה דיבה. במקרה הגרוע ביותר,
זו אבחנה רפואית מוטעית. אבל אולמרט רצה את הקטטה ולכן ביקש להביא עשרות עדים
להתנהגות "פסיכית" של בני משפחת נתניהו. כאילו שעדים כאלה רלוונטים
לאיבחון מחלות נפש.
המצע של אולמרט
המאמר של אולמרט
לא עוסק בזכרונותיו מהמלחמה הכושלת שניהל בלבנון, בהפצצות בעזה, בהפצצת כור גרעיני
בסוריה ובשאר זוטות של דרי רח' בלפור. אולמרט מסביר מדוע צריך להחזיר 90% מהגדה
המערבית לשלטון פלסטיני, לקצץ בתקציב הביטחון ולהעביר מקורות כספיים לרפורמה
במערכת הבריאות. איזה רפורמה? האם הוא מציע לתת טיפול שיניים לכולם? האם הוא מציע
להקים עוד שני בתי חולים? הצחקתם אותו. הוא מציע שבתי חולים ממשלתיים יהיו תאגידים
למען היעילות. בדיוק מה שהציע כשהיה שר הבריאות לפני 30 שנה. החבר שלו, יאיר לפיד,
הפך את רשות השידור לתאגיד. נו? מה קרה? נמלי הים הם תאגיד – מה זה אומר? אולי,
בעצם, למה שהצבא לא יהיה תאגיד. הרי יש שם בזבוז ענק, אפילו לדעת אולמרט.
אולמרט, שעבר
להתגורר בתל אביב, מציע ליישב מיליונים(!) בנגב בבתים צמודי קרקע בשטח 200 מ"ר
על חשבון המדינה "להגשים את מורשת בן גוריון". ובעברית פשוטה: הבלים.
יותר חשוב זה מה
שהוא לא כותב: הוא לא כותב על הכפייה הדתית. על משטר הרבנות. על אי השיוויון
בנכסים ובהכנסות. על חוקה שתעגן זכויות אדם, אזרח ותושב. על השפעת שריפת דלקים על
האקלים והזיהום. על מערכת המס המיטיבה עם
בעלי הון.
הבחירות הקרובות
אבל הוא כותב על
הכיבוש. יפה מצידו שגילה את העניין. נכון, הוא יכול היה להיפטר מהגיבנת הזו כשהיה
ראש ממשלה. הוא אפילו הגיש הצעה לפלסטין אך "לעולם יהיה המנהיג הפלסטיני אשם
בכך שלא ניצל את ההזדמנויות". אבל אם "לעולם" זה המצב, מדוע הוא
חושב שמה שהציע ב־2008 יתקבל ב־2023? התשובה ידועה לכל: אולמרט, כמו קודמיו, רצה
10% משטח פלסטין. למה? כי היהודים נורא קשורים לעיר העתיקה בירושלים ולשועפאט.
מה הטעם במחזור
שום כלום שכזה? אני משוכנע שתכלת־לבן, יש עתיד, ישראל ביתנו, מפלגת העבודה ומרצ
יכולים בקלות לאמץ את מאמר אולמרט כמצע לבחירות הקרובות. בתנאים רגילים הוא יכול
אפילו להיות מועמד מוסכם לראש ממשלת האמצע. אלא שהקלון תלוי על צווארו. לפיכך,
וכדי להתחרות בנאשם נתניהו, המורשע אולמרט יתמנה לבורר מחלוקות בקואליציה. לא
לשווא אמר עליו לפיד: "אני אוהב אותו מאוד מאוד".
וכך לבוחרים
מהימין והמרכז תהיה בחירה: נאשם או מורשע.
