השבוע קראתי כתבה של סיון קלינגבייל במוסף הכלכלי של "הארץ". כותרתה היתה "לא מבקרים פצועים ולא הולכים ללוויות: ממשלה בלי שכל איבדה גם את הלב".
שאר הכתבה מתארת את חוסר הנימוס שמגלים שרי הממשלה, שהחליטו לתת לעצמם פטור מהתייצבות בלוויות של חיילים, בניגוד למקובל. בכל המלחמות הקודמות השרים מילאו את תפקידם. זו גם היתה הזדמנות לנאום על מלחמה ועל קורבנותיה. הפעם – יוק.
ברור שב־7 באוקטובר היתה פאשלה צבאית קולוסאלית. צדק נתניהו כשכתב שהצבא והשב"כ הם האחראים לה ולא ברור מדוע מיהר למחוק את ההודעה ולהתנצל.
המחדל הצבאי לא נולד בשנה האחרונה. כפי שציין אורי בר יוסף, ביום שהסתיימה הקמת הגדר הכי אפקטיבית סביב עזה. לרשלנות המודיעינית נוסף נופך אופרטיבי: אנחנו חסינים. כי לא רק שהגדר היתה עמוקה וגבוהה אלא שלצדה נמצאו כל מיני טריקים, כולל חיישנים שמפעילים ירי אוטומטי. המסקנה מכך היתה שאפשר לצמצם את מספר החיילים בשטח ולקחת את מכשירי ההאזנה מקיבוצניקים, שלא האמינו מצדם שהגדר תנצח ודיווחו לצבא שהם שומעים שהחמאס מכין משהו גדול.
גנץ, ליברמן ונתניהו
במובן הזה בנימין גנץ אחראי גם הוא למחדל ה־7 באוקטובר, כמי שהיה שר ביטחון בשתי ממשלות ורמטכ"ל.
ואחראי בכל זאת גם ראש הממשלה, שביטל ודחה מסמך שכתב לו שר הביטחון דאז, אביגדור ליברמן, לפני שבע שנים ובו תיאר למעשה את התקפת החמאס האחרונה. ליברמן בחר אז להישאר בתפקידו, ובממשלת בנט־גנץ־לפיד אפילו לא ניסה להעלות שוב את הנושא. כך נראה סמרטוט פוליטי.
אחריותו של ראש הממשלה מתבטאת גם בתרומה ייחודית. כמי שידוע בחיבתו למתנות ולהנאות החיים הוא סידר מתנות לחמאס. לא בכסף שלו, חס וחלילה. בכסף של קטאר, כמובן. חברים נוהגים לתת מתנות זה לזה, הסבירו עורכי הדין שלו במשפט. אז איך אפשר להגדיר את יחסי ישראל וחמאס?
עד כאן הכל ידוע, ואפשר לחסוך כמה מיליונים על ידי אי־הקמה של ועדת חקירה. אני מעריך שאם תסתיים המלחמה, וכלל לא ברור אם תסתיים, הרמטכ"ל, ראש אגף מודיעין בצבא וראש השב"כ יתפטרו.
אז תחסר רק הודאה באחריות של השרים, ובמיוחד של הבאבא ביבי.
לוויות החיילים
אלא שעניין הלוויות כנראה מרמז על מה שיקרה בפועל.
יכלו השרים להיצמד לנוהג הישן שלפיו לכל הרוג צבאי יש שר מלווה לקבר. אלא שהנוהג נקבע בעת ששרי הממשלה היו בדעה שהם לא אחראים למות החייל. הפעם ידעו השרים שהשתתפות בלוויות תזמין מחאה והפגנות נגדם. הם יכלו אמנם ללכת ולהגיד למפגינים שהאחריות היא של הצבא והשב"כ, אבל העדיפו לשבת שפופים במשרדיהם.
נתניהו טומן מוקש לשריו
הימנעותם מלמדת על אחריותם. אין להם לב, כתבה קלינגבייל. לדעתי הם מ־פ־ח־ד־י־ם.
ובצדק. כי יש להם אחריות אישית, לצד אחריותם הקולקטיבית. מדוע לא הפסיקו את מנהג המתנות לארגון טרור איסלמיסטי? הנה סיבה לממשלה שלא להקים ועדת חקירה אחרי ההתפטרות הצפויה של הגנרלים.
אבל יש מוקש. כדאי לשרים שייזהרו מדרישת נתניהו לחקור אם המחאה כנגד החקיקה המשפטית השפיעה על החמאס. זהו מתכון שעלול לחבר את החקיקה האהובה עליהם להתקפת החמאס.
