שלא כמו שנוטים לחשוב, כלכלה אינה מדע. מעמדה כמדע אינו שונה ממדעי הרוח – ספרות, למשל - וממדע המדינה. נכון, כשלומדים כלכלה יש הרבה מתמטיקה ומשוואות אבל אלה מתייחסים לרוב לעולם דמיוני שהמציאו כלכלנים כדי שהתוצאות המתמטיות יהיו עגולות ונאות.
כך, למשל, לכל ממשלה יש שלוש אפשרויות "לממן" הוצאה: להדפיס כסף, להטיל מסים ולמכור נכסים כמו למשל אגרות חוב. הבחירה בין החלופות היא עניין לדעה, לא למדע.
יש מעט עניינים שכלכלנים מסכימים
עליהם. הבולט שבהם הוא פתרון החידה איך יַצָא העולם מהמשבר הכלכלי שהחל בסוף שנות
ה-20 של המאה הקודמת שהיה העמוק ביותר שלגביו יש מידע. התשובה לחידה היא, לא
יאומן, מלחמת העולם השנייה.
כן, המלחמה הצילה את הכלכלה. מי
שמבקש לומר תודה ליוזמה הזו יכול לשלוח פרחים ל"קברו" של ה"ה אדולף
היטלר.....
ההוצאה המצילה
איך המלחמה הצילה את הכלכלה? על ידי הגדלה ענקית בהוצאה הציבורית. וזו לא נפסקה עם תום המלחמה אלא, בארה"ב, נמשכה עם "תכנית מרשל" שהיתה תכנית סיוע לנפגעי אותה מלחמה במדינות אחרות.
ההצעה שהגדלת הוצאה היא לפעמים תרופה
נאותה פורסמה לראשונה במאה ה־18 על ידי האקטיביסט הפוליטי (בוגד שמאלני בלשון
הישראלית) תומס פיין ובעיקר על ידי הכלכלן מיינארד קיינס בעיצומו של המשבר במאה ה־20. אך הדעה השלטת היתה אז שצריך דווקא לקצץ.
באה המלחמה ההיא ולא היתה ברירה.
עכשיו אנחנו במלחמה שהיוזמה לה היא
במידה מרובה מעשי ידי ממשלותינו שטיפחו את אירגון הטרור הדתי מבית האחים המוסלמים –
החמאס. היום כמו אז המומחים לענייני כלכלה מגיבים למצב עם דרישה להתחיל להזריק
לכלכלה את תרופת הקיצוצים. מאמר שכתבו שני נגידי בנק ישראל לשעבר, קרנית פלוג
ויעקב פרנקל (ב 31.10.23 ב"ידיעות אחרונות"), מתחיל עם הגידול הצפוי
בהוצאה הציבורית – לצבא, למובטלים ולעסקים ולשיקום – ומסתיים בצורך לקצץ בהוצאות
כדי למצוא מקור כספי להוצאה הנדרשת. באופן דומה המוסף הכלכלי של "הארץ" שם
הכותרת "יש מבוגר אחראי? הממשלה מעמיקה את הבור הכלכלי".
הקיצוץ וחלופותיו
ויש הסכמה לא רק באשר לצורך בקיצוצים
אלא גם במושאי הקיצוץ החיוניים: הכספים הקואליציונים והמשרדים הממשלתיים המיותרים.
ויש המוסיפים לקצץ בתקציבי ההתנחלויות.
אני מעריך שהכותבים, חכמי הכלכלה, הם
מתנגדי ההוצאות האלה גם ללא קשר לצורך בתקצוב המלחמה. מה גם שהכספים האלה הם
"כסף קטן" בהשוואה להוצאות הנדרשות. מה עוד צריך? שתיקה. לאמור: אין פה
מדע. יש כאן דעה פוליטית. לגיטימית כמו זו שהפוכה ממנה. מכיוון שהכל פוליטיקה
בכלכלה הנה כמה עניינים פוליטים-כלכליים שיכולים לסייע לתומכי צמצום הגירעון
הממשלתי.
תקציב הביטחון: למשל, ביטול פנסיות מוקדמות
למי שפורשים מצבא קבע. למשל, למכור מחצית
מ־ 4000 הטנקים. למשל, למכור חצי מהצוללות.
תקציב החינוך: להשוות את תקציבי
החינוך החרדי לתקציבי שאר בתי הספר הפרטיים. ולהשוות תקציבי הממלכתי-דתי לאלה של
החינוך הממלכתי. להפסיק נסיעות לאירופה.
תקציב התשתיות: לבטל בניית דירות
ביוזמת הממשלה ולחייב בהיתרי בניה רק למבנים בני 10 קומות ויותר כולל במגזר הכפרי.
לא לסלול יותר כבישים.
מסים: פלוג ופרנקל כותבים שהכנסות
המדינה ממסים יקטנו כתוצאה מצמצום הפעילות הכלכלית לעת מלחמה. אז למה לא לבטל את
כל הפטורים הניכויים והזיכויים במערכת המס שמהם נהנים בעיקר רבע מהתושבים בעלי
ההכנסה הגבוהה ביותר. מה בדבר להשוות את המס שמשלמים תאגידים למס שמשלמים עצמאיים? ומה עם החזרת המס על הדלק שהממשלה בטיפשותה הפחיתה בחצי השנה האחרונה?
מכירת נכסים: למכור לארה"ב 30 ק"מ מרובע בנגב לשם יועבר הבסיס הצבאי
מקטאר – מדינת האם של החמאס.
עד כאן באשר לטיפול בגירעון הצפוי
שהחכמים דורשים. עכשיו ראוי לחזור ל"תועלת" הכלכלית שבמלחמה. נניח
שהמלחמה תסתיים בעוד חודש-חודשיים. מה אז? האם יש חשש לאבטלה – החכמים משוכנעים
שיש. ואם כן, איך יוצאים ממנה בלי להוציא יותר כסף? במקרה כזה הדפסת כסף לא תהיה בהכרח אינפלציונית.
להטיף שתקציב מספר 1 עדיף מדעית על תקציב
מספר 2 הוא חלק מויכוח על העדפה חברתית. לא תוצאה ממדע כלשהו.
