ב־18 לחודש הודיע עיתון "הארץ" למינויו על התייקרות של 20 ש"ח לחודש שמקורה בירידת הכנסות מפירסום ותוספת לעלויות. ב־21 לחודש מצאתי במוסף הכלכלי של העיתון את הכותרת הבאה: "אצל המנכ"ל של הפניקס...שורת הרווח חשובה יותר מהמבוטחים".
האם דין עיתון מסחרי שונה מדין חברת ביטוח
מסחרית? העיתון מעלה מחיר כי הוא סובל מירידה בהכנסות מפירסום. חברת הביטוח סובלת
מריבוי קשישים סיעודיים המבוטחים אצלה.
האם יש הבדל?
אתמקד בביטוח הסיעודי לקשישים. הפניקס מבטחת
את הסיעודיים של שירותי בריאות "מכבי". "מכבי" גובה ממבוטחיה
המעוניינים בכך תשלום עבור הביטוח הסיעודי ואילו חברת הביטוח מתפעלת את המערכת הזו
וגובה דמי ניהול. מאחר והצדדים לא הסכימו על דמי הניהול – הפניקס הודיעה כי בתום
החודש היא מפסיקה את ניהול הביטוח הסיעודי.
קפיטליזם לא בביטוח
סביר ש"מכבי" תעביר את הניהול
לחברת ביטוח אחרת, זולה יותר. מה שלא ימנע העלאת הפרמיה וקיצוץ בקיצבה עתידית וגם
זה רק לשנה. אלא שהכעס של המוסף הכלכלי של העיתון יצא על כך שהפניקס מבקשת לנסות
ולהרוויח יותר.
מדוע העיתון שדוגל בתחרות חופשית ובקפיטליזם
ככלל דווקא מצדד במגבלות על רווח בתחום הביטוח? הרי "להרוויח יותר" זה
המנוע של הקפיטליזם שלא תמיד ניתן למימוש כאשר יש תחרות על אותו מוצר.
הממשלה מעורבת אף היא בפרשה. משרד הבריאות
מבקש לאסור על קופות חולים להפעיל ביטוח. שיתעסקו בבריאות ולא בהבטחת הכנסה.
הגיוני למדי בהתחשב בכך שהמדינה, באמצעות הביטוח הלאומי, משלמת קיצבת סיעוד למי
שנמצא במצב סיעודי. אם כך מה הבעיה? למה לעשות רעש כאשר לכל מבוטח ב"מכבי"
יש ביטוח ציבורי?
פוליטיקה של סיעוד
הנה התזה הפוליטית שלי. קיצבת הסיעוד שמשלם
הביטוח הלאומי היא "מותנית הכנסה". מי שהכנסתו מעל 12,000 ש"ח
לחודש מקבל חצי מהקיצבה. ומי שהכנסתו מעל 18,000 ש"ח לחודש לא זכאי לה כלל.
בהנחה שהקיצבה הממשלתית היא סבירה – וסביר
שזה לא כך – הדיון מתמקד בערך בשליש מהאוכלוסיה שהכנסתו החודשית היא מעל 12,000
ובמיוחד בקבוצה שמעל 18,000 ש"ח.
הסידור הקיים – ביטוח פרטי באמצעות קופת חולים – נוח מאוד. מי שמנהל
מו"מ עם חברת הביטוח הוא לא כל אדם בנפרד, אלא אירגון שמייצג מיליוני מבוטחים.
והמחיר משתנה בהתאם. ובגסות: זה ביטוח המיטיב עם העשירים כי התשלום עבורו הוא
אחיד.
הבלוף הממשלתי
הדרישה של משרד הבריאות לביטול ביטוח בריאות
באמצעות קופות חולים היא נכונה. אין סיבה שקופות החולים יתעסקו עם זה. גם אין סיבה
שהקופות יחזיקו ביטוח משלים המבטיח דיקור סיני מוזל ופילאטיס מסובסד. אבל, כמקובל
בישראל, הממשלה מתנהגת כאחרון המנוולים.
איך זה?
לממשלה אין מידע פרטני ומעודכן על הכנסות
תושבי המדינה. יש לה, בפיגור ניכר, מידע על הכנסות מעבודה ומפנסיה ובאופן חלקי על
הכנסות מהון. הדו"ח האחרון, שפירסם משרד האוצר, הוא ל־2020 ומתבסס על מידע
ל־2018. זו בדיחה פוגענית להכריע זכאות בקיצבה לפי הכנסה מלפני חמש שנים. מה גם
שאם יש אנשים שהעלימו הכנסות במשך שנים והן הופקדו בבנק זר – אין כל מידע שהוא.
הפתרון פשוט: לבטל את מבחני ההכנסה על הקיצבה
הממשלתית. ומהיכן יבוא הכסף? גם זה פשוט: לבטל את התקרה לתשלום דמי ביטוח לאומי כך
שבעלי הכנסה גבוהה ישלמו מס ששיעורו עולה – כמו במס הכנסה. ולהחיל את דמי הביטוח
על הכנסה מכל מקור שהוא לרבות ריבית, דבידנד, רווחי הון, הכנסה מרכוש וכל מה
שמכניס כסף.
