אחת התופעות הפוליטיות המעניינות לעת המלחמה הזו היא מגוון הניסיונות להסביר מה יהיה לאחריה. רוב הפרשנים־נביאים בדעה שישראל עברה טראומה ב־7 לאוקטובר 2023 ובעקבותיה מה שהיה לא יהיה.
המאמר הזה נועד להציג אפשרות שונה: מה שהיה
הוא שיהיה, אך גרוע יותר. והדרך שנבחרה להציג את זה היא בשיקוף רנטגן של השמאל
הישראלי.
נכון, כבר שנים שחוץ מאשר בפרסומי ההפחדה של
התעמולה הימנית - אין שמאל. הביטוי הפוליטי האחרון היה בהצטרפות מרצ לממשלה שהקימו
יאיר לפיד, בני גנץ ונפתלי בנט לפני כשנתיים. מרצ לא ביקשה ולא קיבלה
שום"קניפל" פוליטי. לא הקפאת התנחלויות, לא תחבורה ציבורית בשבת, לא
טיפול שיניים בסל הבריאות, לא מיסוי פרוגרסיבי בקרב שני העשירונים הכי עשירים. ואת
כל הויתורים האלה היא עשתה רק כדי להיפטר מבנימין נתניהו למען נפתלי בנט שלאורך כל
הקריירה הפוליטית שלו היה ימינה מנתניהו.
"השמאל" הנוכחי
התוצאה היתה שבבחירות האחרונות מרצ נעלמה כי
גם מצביעיה הבינו שאם הולכים עם הימין "המתון" אז עדיף שהימין הזה יהיה
גדול ככל האפשר. מפלגת העבודה שנשארה בחיים, נראית גוססת לפי סקרי דעת הקהל מאז
ועד היום. חד"ש הלכאורה קומוניסטית היא בלוק קרח ששורד איכשהו על אף ההתחממות
הגלובלית.
אפשר היה לחשוב שבעקבות המלחמה הטראומטית
משהו ישתנה. הנה, על כן, ציטוט מאחר מכותבי השמאל שמאמרו נגד הממשלה מתחיל באופן
הבא: "רוב גדול בקרב מנהיגי השמאל בישראל יודע שהמלחמה כעת בעזה נחוצה
ומוצדקת, ומצדד בה. ברור שהחמאס מוכרח לשלם מחיר כבד על מעשיו. ברור שכל השחקנים
למיניהם באזור צריכים להיווכח בנחישותה של ישראל וברור שתשתיות הטרור צריכות להיות
מושמדות, ככל האפשר".
אני בטוח שלמעט צמד המילים "מנהיגי
השמאל" ממשלת ישראל והקואליציה היו חותמים על כל מילה. שמאל שרוצה להיות אלטרנטיבה
לא היה חותם על אף מילה. אך הנה המילים
כתובות דיו על גבי עיתון.
מבחן הטרור
אני מבקש להתעכב לרגע על המשפט "תשתיות
הטרור צריכות להיות מושמדות". על פניו זה נראה סביר. אלא שברור שתשתיות הטרור
האלה לא נמצאות בישראל.
הנה שאלה: מי טרוריסט גדול יותר, חמאס או
ישראל? אם סופרים כמה אזרחים נהרגו מירי/פיגועים של הצד השני מ־1967 ועד היום ברור
שישראל "מנצחת" בנוקאאוט. ובמלחמה הנוכחית – על אחת כמה וכמה. אם סופרים
כמה בתים נהרסו באותה תקופה – שוב ידה של ישראל מפוצצת יותר.
אבל, יאמר איש השמאל הימני, זה לא משתווה
לאכזריות של החמאס ב־7 לאוקטובר. כלומר, הם מתכוונים לרצוח את כולנו ואנחנו
מתכוונים להרוג רק את הרוצחים. אבל אבוי, מתברר שאנחנו כל כך שלומיאלים שכל הזמן
מתפספס לנו. עד כדי כך שלומיאלים שאפילו הרגנו שבויים ישראלים שברחו מהכלא של
הרוצחים.
מבחן הכסף
בשבוע
שעבר פירסם הניו יורק טיימס ממצאי תחקיר ולפיו ב־2018 מצא המוסד דרך איך לפגוע
בחמאס דרך הכסף שהוא מקבל. ממצאי המוסד, כך טוען העיתון, הועברו לממשלה –
ו....יוק. מילא שנתניהו לא נקף אצבע. הוא הרי זה שטיפח את החמאס ככלי למניעת הסדר
מדיני. הוא זה שאיפשר להזרים כסף מקטאר לחמאס בצינור ישראלי. אבל איך זה שאחרי
שהתברר כי ממשלת ישראל היא תומכת חמאס – היא מקבלת פטור מהשמאל - מהגדרת מעשיה
כטרור, או, לפחות, תומכת טרור?
יש האומרים והמקווים שיאיר גולן יציל אותנו.
הוא באמת נחמד. אך הוא ישב בממשלה של בנט־גנץ־לפיד. אולי הוא חזר בתשובה מאז. אבל
הוא טרם הציג משנה סדורה "מה לעשות"? האם גם הוא בין משמידי עזה? האם
הוא חוזר לגבולות 67'? האם תהיה הכנסה בסיסית לכל
תושב?
בהעדר אלטרנטיבה – אין שמאל.
