לפני
שנים נתקלתי לראשונה בביטוי "גילוי נאות" שכתב עיתונאי בתחום הפיננסי
במאמר על הבורסה בניו יורק. מה שהיה "נאות" הוא הגילוי שהכותב בעל מניות
הנסחרות באותה בורסה. הרבה יותר נאות היה אם הוא היה נמנע מכתיבה בעניין.
גם לי
גילוי נאות: ד"ר מיכאל שראל, ראש פורום קהלת לכלכלה הוא מטרד חביב. הוא היה
הכלכלן הראשי של משרד האוצר והתפטר כאשר השר "שלו" – יאיר לפיד – המליץ
לממשלה לפטור ממע"מ רכישת דירה. אני לא יודע על עובד מדינה אחר שעשה צעד
פומבי ואמיץ כזה.
אך לא די
אמיץ. כי במה שונה פטור ממע"מ על דירה מפטור ממע"מ לאילת? על הפטור
לאילת הוא לא זעק. הוא השלים. התפטר ומצא פרנסה מבורכת בצ'ופצ'יק הימני של
הפוליטיקה הישראלית.
כמי
שזוכרים לו חסד נעוריו, אני זוכה לקבל משראל מידע על מסמכים שקהלת הכלכלית מפיקה.
לא מכבר הגיע אלי מסמך שעסק במצבה הכלכלי של האוכלוסייה המבוגרת עם הממצא "
אף־על־פי שייצוגם של מבוגרים בשיח
הציבורי מקושר לרוב לעוני ולרמת חיים נמוכה, ההכנסה נטו של משקי־בית מבוגרים
גבוהה, בממוצע, מההכנסה של משקי־בית צעירים". כמי שמסומן כמבוגר שמחתי שאני, סוף סוף,
בעשירון גבוה בסולם ההכנסות נטו.
דירה זקופה
מילא אני, אבל גם ממוצע הקשישים הוא עם נטו הכי
גבוה מכל הגילאים האחרים? כאשר "מחקר" בונה תזה על שיוויוניות על בסיס
של הכנסה ממוצעת – יש מקום לחשד. במיוחד
שבמיוחד כאשר אחד הגורמים לתוצאה הממוצעת הוא "הכנסה מהון" כאשר רוב
רובה של ההכנסה הזו מצוי בידי אחוז אחד של האוכלוסייה – על פי מחקר של רשות המסים.
לפיכך פניתי ללוח 5 במסמך וחיפשתי קודם לכל את
הערות השוליים. הנה אחת: "המקור: עיבוד של פורום קהלת לכלכלה לסקר
הוצאות משקי בית של הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה)" מילת המפתח
היא "עיבוד". מה היה רע בנתוני הלמ"ס שהצדיק עיבוד? מתברר שהעיבוד
בהכנסה "כולל הכנסה זקופה מדיור".
המושג ראוי להבהרה: הכנסה "זקופה" אינה
הכנסה כלל ועיקר. זו המצאה לצורכי מיסוי. למשל, מי שמשתמש ברכב צמוד של מעסיק
זוקפים לשכרו "שווי שימוש ברכב" שזה מספר – סכום נקוב בכסף - שחייב במס
הכנסה. זה הגיוני כי מדובר בהטבה שמתקבלת בעין – המכונית על כל הוצאותיה. מי נתן
לי את ההטבה של הדירה שאני גר בה? ומהו ה"עיבוד" שעשו כדי לבדוק מה שווי
ההטבה הזו? בסקר הוצאות משקי בית, אבוי ואבוי, אין סעיף כזה. כמה טוב שיש "עיבוד".
אם נוציא את הסעיף הזה אצל כולם – נמצא שהקשישות לא כל כך רווחית.
הפנסיה בגיל 55
אחרי שימוש ב"ממוצע"
וב"זקיפה" מתברר שגם הקונצפט הוא בעייתי. התמונה שה"מחקר" של
קהלת מציג היא הסתכלות על גיל נקודתי. אם כל ה"עיבודים" נעשו בצורה
הוגנת ולקשיש יש היום יותר הכנסה מפנסיה מאשר לצעיר בן 55, זה בגלל שהוא חסך
לפנסיה ולקופת גמל ושילם מסים ודמי ביטוח לאומי הרבה יותר שנים מהינוקא בן 55.
מחברי המחקר מסבירים שהממצאים נותנים תוקף למניעת
הטבות נוספות לקשישים. ואכן יש מקטע אחד שבו הקשישים "עושקים" את הקופה
הציבורית: הפטור ממס על קיצבת זיקנה - בערך 2700 שקל לחודש. אלא שקורה לכלכלני
קהלת מה שקרה למיכאל שראל עם הפטור ממע"מ. הוא התנגד לפטור ממע"מ על
דירות ושכח את הפטור ממע"מ על אילת. המחקר החדש אף הוא סובל מאמנזיה. אם
לקשישים לא מגיע פטור ממס על הקיצבה, מדוע לצעירים מגיע פטור ממס על קיצבת ילדים ולמהגרים
יהודים פטור ממס על "סל קליטה"?
