"בנק ישראל מכריז על תכנית למכירת מט"ח בהיקף של עד 30 מיליארדי דולרים. הבנק יפעל בתקופה הקרובה בשוק ככל שיידרש על-מנת למתן את התנודות בשער השקל ולספק את הנזילות הנדרשת להמשך הפעילות הסדירה של השווקים."
כך הכריז בנק ישראל לפני שבוע והעניין הזה ראוי לליבון כי מתחילה כאן מדיניות השטות.
מדוע הבנק
המרכזי מוכר מטבע חוץ?
"על
מנת למתן את התנודות במטבע חוץ". נשמע הגיוני אבל רק בתנאי שיש כדור בדולח
בלשכת הנגיד שיודע מתי תזוזה של שער החליפין היא תנודה ראוייה לתגובה באמצעות
מכירה או קניה. ומתי תזוזה של שער החליפין היא "כוחות השוק" של קפיטליזם
עם שוק חופשי ותחרותי. ואם אין לו, לאמיר ירון, כדור כזה אני ממליץ שישתמש בתפילין
כשרות כפי שהמליצה קבוצת רבנים ככלי מועיל להגנת המולדת בעת הזו. זה מבטיח ששער
החליפין יתנהג בהתאם לרצוי.
אבל אם
לנגיד יש דיבור עם בדולח/תפילין – אז זו בכלל לא שטות.
ההתמכרות
אלא אם כן
בעוד חודש וחצי יתברר שנמכרו 30 מיליארד דולר ושער החליפין לדולר נשאר על גבול
ה־4 שקלים. או אז עולה השאלה הבאה: האם למכור עוד 30 מיליארד כדי לספק את הביקוש?
לשיטה שבה
בחר בנק ישראל יש תכונה ידועה: היא יוצרת התמכרות. לא, לא של הנגיד ועובדי הבנק
המסורים. של "השוק החופשי" שלומד מהר מאוד מה הגבול שבו מוכרים
מט"ח. וכאשר אני כותב ה"שוק החופשי" אני מתכוון למהמרים – סליחה,
המשקיעים – במסחר במטבע חוץ. ולכל גוף פיננסי גדול יש מחלקת הימורים כזו.
ויש עוד
שטות. מאיפה יהיו למהמרים/משקיעים 120 מיליארד שקל כדי לקנות מט"ח? כאשר הבנק
המרכזי מוכר דולרים הוא מקבל בתמורה שקלים. כלומר סופג שקלים מהשוק. לכן בהחלטה
נכתב "ולספק את הנזילות הנדרשת להמשך הפעילות הסדירה של השווקים."כלומר
המהמרים על שער החליפין יקבלו 120 מיליארד שקל מבנק ישראל שבאמצעותם יקנו מבנק
ישראל דולרים. כן, זה מטופש בדיוק כמו שזה נראה.
סופג תנודות
ראוי להכיר
את ג'יימס טובין. אמריקאי שגם זכה בפרס נובל לכלכלה ובעיקר זכה שמס שהוא הציע
ב־1971 ייקרא מאז Tobin Tax. עד אותה שנה העולם הפיננסי פעל בהתאם להסכם
בינלאומי (Bretton Woods) שבו שערי החליפין בין המטבעות היו קבועים.
משהודיעה ארה"ב שהיא פורשת מההסכם החל תהליך מהיר שבו שער החליפין הפך לסוג
של מלפפון שמחירו מתנדנד/מתנייד.
טובין הציע
להטיל מס על עיסקות מטבע חוץ כדי לצמצם תנודות – בדיוק מה שבנק ישראל מבקש לעשות
באמצעות מכירת מטבע חוץ והדפסת שקלים מקזזת.
המס הזה לא
נועד להכניס כסף לממשלה. טובין הציע מס בשיעור של חצי אחוז על כל עיסקה במטבע חוץ.
כמה מדינות התלבטו או איימו בהטלת המס אך בפועל הוא לא הופעל.
אחת הסיבות
היא שאין כל סיבה להטיל מס פיננסי רק על מט"ח. אם כבר – אז על כל נכס פיננסי:
אגרות חוב, מניות וכיו"ב. יש הרבה ירקות פיננסיות בשוק. אם יש מס רכישה ומס
מכירה על דירות למה לקפח דולרים?
להטיל מס על
עיסקות פיננסיות בשיעור אחיד מסייע להשוות בין רכישת דולר לרכישת נדל"ן. היא,
לכשעצמה, לא מסייעת לצמצום התנודתיות. לפיכך הואריאציה המוצעת כאן היא מס בשיעור
עולה ככל שהתנודה עולה. אני מכנה את המס הזה מס מוניטרי.
נניח שתנודה
של עשירית אחוז ליום נראית סבירה. זה אומר שמי שקונה או מוכר דולר במחיר שבתוך
התנודה הזו – הן מעלה והן מטה – לא משלם מס. ואם המחיר מתנדנד יותר המס עולה. כמו
שיעור מס הכנסה שעולה ככל שהכנסה עולה.
המס הזה קל
לגביה. השיעור העולה מונע תנודות חריפות. ויש בעיה אחת: נגיד בנק ישראל יהיה קצת מובטל כי לא יהיה לו
צורך להדפיס שקלים שבאמצעותם הוא מוכר דולרים.
לא נורא.
