אדם מתגורר בדירה בקומת קרקע וסביבה גינה. פרחים, שיחים ועצים. עם הזמן גדלה הצמחיה וחרגה מעבר לגבול הגינה אל הרחוב. האיש נדרש לגזום את הענפים החורגים ולא – כך הוסבר לו – העיריה תעשה זאת במקומו, במחיר עתק, שהוא למעשה קנס.
השבוע נפתח עם שתי הודעות: האחת, של נשיא ארה"ב ובה אולטימטום של 48 שעות לאיראן שהוארך בחמישה ימים. השנייה, של מביני הכלכלה ולפיה העולם נכנס למשבר, שהתחיל עם עליה של כ־20% במחיר הנפט הגולמי ושל כ־30% במחיר הבנזין בארה"ב. לצדן היתה גם עלייה של כמעט אחוז בתשואה על אג"ח של ממשלת ארה"ב ומדינות רבות אחרות מאז תחילת המלחמה – שווה ערך להתייקרות של 25%. כלומר הממשלות יצטרכו לשלם ריבית יותר גבוהה, ובהרבה, כדי לגייס כסף לצרכיהן.
לצורך הדיון אשים בצד את מעללי המלחמה
האחרים ואסביר מדוע, אם אכן יהיה משבר – זה יהיה טוב לאנושות.
רגע אחרי שראש הממשלה הודיע שלאיראן אין
יותר טילים ורגע לפני הכניסה הקרקעית לאיראן, כהבטחת ראש הממשלה, במבצע שייקרא
"נקמת מרדכי"...
ציונים רגרסיביים
נניח שאת או אתה ממונים על יחסי אנוש
והבוסית מבקשת מכם למצוא עובד למחלקת השיווק. אתם מפרסמים מכרז לתפקיד, כמקובל. מגיעים 20 מועמדים, ואתם מתחילים בהליכי המיון.
לבסוף נשארים שניים שנראים שווים ברמתם לפי כל קנה מידה שהצבתם. ההבדל היחידי הוא שאחד מהם סיים תואר ראשון בציון 85 והאחר – בציון
"עבר".
במי מהשניים הייתם בוחרים?
הניחוש המתבקש הוא שייבחר זה שקיבל 85 כי ציון
"עבר" נתפס כנמוך ממנו. אלא אם כן אתם ערים לאינפלציה.
האינפלציה מוכרת לנו מחיי היומיום. ברור ש-100
שקל של היום שווים – במונחי סל מוצרים אחיד – חצי ממה שהיו שווים לפני 30 שנה, מאז
היתה האינפלציה של100%. מה הקשר לציונים?
חוקרים בתחום החינוך מכירים את התופעה.
הציון הממוצע של מסיימי תיכון בארה"ב בשנים 1985-2020 עלה ב־19% ושל תלמידי
קולג' –
ב14%. יש חוקרים הטוענים שזה משקף שיפור אמיתי ברמת
ההוראה. אחרים סבורים שזה ביטוי לאינפלציה, בדומה למשל למחירי הנקניקיות. כלומר, מורים
מנפחים ציונים.
במחקר המצוטט כאן מובא ממצא מעניין, תוצאת השוואה בין תלמידים
שלמדו אצל מורים שנתנו ציונים – 85 בדוגמא דלעיל. לבין מורים שנתנו ציון "עבר"
במקרה הטוב. מתברר שמי שקיבלו ציון "עבר" הרוויחו במהלך השנים 260 אלף
דולר יותר ממי שקיבלו ציון 85. אז מה יעשו הממונים על יחסי אנוש?
תרגיל פיננסי
דוקטורנטית לפיננסים ביוניברסיטי קולג' בלונדון
הראתה איך עושים עלינו תרגילים פיננסיים.
בנקים מקבלים כסף זול – הפיקדונות של הציבור,
לרוב בריבית אפסית אם בכלל. הם מוכרים כסף במחיר יקר – הלוואות עם ריבית. אם הבנק
מפשל, למשל כאשר נתן אשראי לעסקות שלא צלחו ולכן מתמוטט - או
אז מתערב הבנק המרכזי ומפצה את בעלי הפיקדונות. זה סוג של סובסידיה.
כדי למנוע את זה, הבנק המרכזי מחייב את הבנק
המסחרי להשתמש גם ברווחי הבנק לצורך הלוואות
שהוא נותן. וכך, אם הבנק יטעה, גם הוא יפסיד, מה שגורם לו לנהוג בזהירות.
או שלא. תרגיל מקובל הוא שהבנק מבטח בחברת
ביטוח חלק מהאשראי שהוא נותן. במקרה כזה הוא אינו חייב להשתמש ברווחיו כנדרש על יד
הבנק המרכזי. אלא שהביטוח תקף במגבלות מסוימות, ואם הבנק מתמוטט הוא לא מכסה את
הנזק וכך הציבור נושא בנטל הפיצוי. ובלשון המקצועית: הבנק המסחרי מעביר את הסיכון
במתן אשראי מעצמו לציבור.
מכאן עולות שתי מסקנות שלי. האחת, אם אתם
קוראים, רואים או שומעים שהבנק שלכם גדל בנתח השוק שלו, ובהרבה – מתבקשת זהירות. יש
אפשרות שאור האשראי התופח מעוור את העין. אתם לא רוצים להיקלע למשבר בנקאי שאולי
יזכה לסבסוד הממשלתי אבל ייתכןשהממשלה תתחכם ותגביל את סכום הפיצוי בהתאם לגודל הפיקדון.
המסקנה השנייה היא שראוי שהבנק המרכזי יקבע שכל הלוואה תכלול נתח של רווחי הבנק,
בלי קשר לתרגיל הביטוחי.
השבוע
התבשרנו שישראכרט, כלומר תאגיד בשליטת יצחק תשובה, קנה את הבנק הדיגיטלי "אש
לישראל". אם יש לכם כרטיס אשראי של ישראכרט כדאי שתשאלו מה יהיה דין הבנק הזה
אם איראן תעשה לגז הישראלי של תשובה מה שישראל עשתה לגז איראני.
רב סרן שאול גבעולי מאוגדה 778 של חיל
האפסנאות זכה אשתקד בקידום המהיר ביותר בצה"ל – הוא הועלה בדרגה כעבור חצי שנה בלבד. גבעולי פיתח אלוגריתם שחישב
את מספר טילי היירוט הנדרשים כפונקציה של מספר הטילים הבליסטיים ששיגרה איראן
במלחמה הראשונה. כמפקד פלגת האפסנאות של טילי יירוט באוגדה המסופחת לחיל האוויר
מצא גבעולי כמה טילי יירוט רצוי שיהיו בידי אוגדה. על כך הוא זכה בפרס ביטחון
ישראל.
בכותרת מצוטטת הסיסמה שהנפיקה הממשלה לפני שנה וחצי בהתייחס ל"רפורמה". מה שמלמד שאין כמו סיסמה להסתיר שקרים. כי באירופה מותר למשל לאזרח דנמרק להינשא לאזרחית פולין אבל בישראל אזרחית המדינה אינה יכולה להינשא לאזרח פולני. בצרפת מותר לכל אזרח להינשא לכל אזרחית, אך בישראל – לא. בכל המדינות באירופה שיש להן צלב בדגל – אין להן כפייה דתית. כאן הדת היהודית מכתיבה מה מותר ומה אסור – תחבורה ציבורית בחגי יהודים, למשל.
כמה עולה המלחמה, תהה הפרשן הכלכלי. נבר במרשם הכספים ומצא את הנתון 20 מיליארד שקל לשבוע, שמשמעותם 30 מיליארד עד היום. ומנוף הכסף עוד עובד. הרמטכ"ל הודיע שהמלחמה תיקח עוד זמן רב". מה שמוביל למסקנה שאנחנו בדרך לפשיטת רגל שתקרה במהלך השנה עת ננצל את כל 600 מיליארד הדולר של ההכנסה הלאומית השנתית.
בדיווחים על המלחמה הנוכחית ובפרשנויות לההתעלמו לחלוטין משני נושאים שהמאמר הזה מבקש להאיר.
הראשון הוא עמדתה של ממשלת איראן ולפיה היא
רק מגיבה לתוקפנות של ארה"ב וישראל. מעניין שאינה מעלה נימוק יותר מוצלח: שטיליה
מכוונים לנכסים בבעלות איראנית ולכן מותר לה להחליט – למשל משיקולים כלכליים
ותכנוניים – להרוס את הקיים כדי לבנות משהו אחר.
"נכסים בבעלות איראנית" בישראל?! ובכן,
מעשה שהיה כך היה.
הפרוייקט הקנדי
לפני שהדיקטטורה האיסלמית תפסה את השלטון באיראן
שלט שם דיקטטור מלוכני, בן למשפחת פהלווי
שהמליכה את עצמה ב־1925. עם הדיקטטור הזה היו לישראל יחסים מצוינים, למרות ששתי
המדינות לא נהגו להתנשק בפומבי. כך נולד פרויקט משותף של יצוא נפט מאיראן, הובלתו
במיכליות לנמל אילת, הזרמתו בצינור לאשקלון ומשם למכליות שהובילו את הנפט לנמלי הים התיכון.
ביזנס מוצלח בהתחשב במגבלות שהיו אז על העברת מכליות גדולות בתעלת סואץ.
כדי להסוות את העניין הקימו שתי הממשלות
תאגידים בקנדה. שני התאגידים הקימו מצדם חברה קנדית משותפת שהפעילה את הפרויקט – קו
צינור אילת־אשקלון (קצא"א).
כשהחלה להתערער שליטתו של פהלווי באיראן ישראל
נערכה לבאות ורכשה מאיראן כמויות נפט גדולות. אבל היא לא שילמה עליו. ולאחר שהתחלפו
השליטים באיראן סירבה ישראל לשלם את החוב בטענה שהשלטון החדש עוין.
חוב הנפט נאמד בכמיליארד דולר. בינתיים
ישראל העבירה את נכסי קצא"א – כמה מיליארדי דולר כולל רווחים מהעבר - לחברה חדשה
בשם קו צינור אירופה אסיה, גם היא קצא"א, כדי שכולם יתבלבלו.
איראן דרשה לקיים בוררות אך ישראל סרבה
בטענה שהיא כלל אינה צד להסכם אלא חברה קנדית. הבורר בסכסוך בין שתי החברות
הקנדיות פסק לטובת איראן יותר ממיליארד דולר שישראל אינה משלמת. קצא"א המשיכה
להתנער מהחצי האיראני שלה.
אם כך, למה אסור לאיראן להפציץ את החצי שלה?
לחלופין, מה יקרה אם ישראל תחזיר לאיראן את חלקה בקצא"א בתמורה להפסקת העשרת
אורניום והעברת כל הטילים הבליסטיים לאריזונה?
אבל במדינת הגנבים, הגניבה היא נורמה. לפי
דיווחי רשות המסים במחצית מהעסקים שנבדקו נמצאו ליקויים: שוכחים לרשום הכנסות
ומזייפים הוצאות.
בין אללה ליהוה
בבחירות האחרונות לכנסת הצביעו בבית שמש
כ־85% בעד המפלגות שמרכיבות את הממשלה הנוכחית. הליכוד קיבל רק 15% מתוכם. היהדות
האורתודוכסית היא שליטה עליונה בבית שמש, בני ברק של פרוזדור ירושלים.
אז איך זה שהאיסלם האורתודוקסי־שיעי לא מגלה
יחס של כבוד למקבילו היהודי? הטיל שהתפוצץ בבית שמש הרי חלף בשמי ירושלים. מדוע
איראן לא בחרה לפוצץ את משרד ראש הממשלה, הכנסת וקריית הממשלה הסמוכים זה לזה שאין
לידם בנייני מגורים? כנראה מחשש שפספוס בירושלים עלול להסתיים במסגד אל אקצה. את זה אללה לא מרשה.
יהוה, לעומתו, ממש בטלן. לא רק שהוא איפשר פיצוץ
בעיר חרדית הוא גם אישר פיצוץ של בית כנסת של יהודים חרדים. האם הם יבואו חשבון עם
יהוה? בה במידה שהשיעים הדתיים באיראן ובלבנון יבואו חשבון עם אללה שלא הגן עליהם
מפני התקיפות של האויב החילוני. אין סיכוי. וגם אין סיכוי שהחילונים בישראל מנגד יתנערו
מהזיווג עם הדת היהודית האורתודוקסית.
בין טראמפ לנתניהו
אז למה יש סיכוי? בינואר 1973 הכריז נשיא
ארה"ב על הפסקת המלחמה בויטנאם ונסיגת הצבא האמריקאי ממנה. בלי לפרק את צפון
וייטנאם מנשק, ובלי להחליף את השלטון.
אם דונלד טראמפ יילך בדרך זו הרי שממשלת
ישראל תתקפל ומי יודע, אולי אפילו תציע לאיראן שותפות בקצא"א והחזר חוב.
הזרקור הפוליטי הפנימי בישראל הופנה השבוע להצבעה בכנסת שבה הופל צו של שר האוצר לפטור ממע"מ על יבוא אישי עד 150 דולר במקום 75 דולר כנהוג היום. זאת לאחר שכמה חברי כנסת מהליכוד לא נענו לדרישת ראש הממשלה לשמור על משמעת קואליציונית. האם הקוסם הפוליטי איבד שפן?
בבואו למתוח ביקורת על מהלך ממשלתי שאינו מוצא חן בעיניו – נוהג הפרשן הכלכלי להביא סימוכין מדעיים לטענותיו. גם אם כלכלה היא מדע בערך כמו שבישול הוא מדע.
המקור הנוח והיוקרתי ביותר הוא פרסומי ה־OECD, אותו ארגון המאגד 38 מדינות, שאוסף
סטטיסטיקות כלכליות ממדינות שונות ומארגן אותן במבט השוואתי. רואה הפרשן כי
מהבחינה המדידנית ישראל נמוכה מהממוצע ולבו נמלא דאגה עמוקה. כך למשל מפרסם הארגון,
שבתבונה קולינרית ממוקם בפריז, מדד שחיתות (לא נדקדק בדרך המדידה) שישראל נמצאת בו
במקום ה־35. אות ומופת כי אנו מושחתים למהדרין.
כמה כסף העברנו אשתקד – אנחנו, לא הממשלה – לממשל
האמריקאי? הנה תחשיב לא מוסמך, תוצרת הדיוט.
הצריכה הפרטית ב־2025 היתה טריליון שקל.
בישראל יש 10 מיליון נפשות, כלומר כל נפש הוציאה 100 אלף שקל. 90% מהעסקאות נעשו
באמצעות כרטיסי אשראי, שעליהם שולמו בממוצע עמלה של אחוז אחד (בין חצי אחוז לאחוז
וחצי). העמלה הועברה לשני תאגידים, ויזה ומאסטרקארד, חציה למקום מושבם בניו יורק וחציה
לידי הזכיינים הישראלים של תאגידים אלה. דיינרס
קלאב ואמריקן אקספרס הם זניחים בנתח השוק שלהן. כלומר, כל ישראלי העביר בערך 500
שקל לתאגידים האמריקאיים, ששילמו מצדם מס על הרווח הזה. דונלד טראמפ מודה למשפחה
הממוצעת הישראלית על תרומתה בסך כ־1,800 שקל לכלכלת ארה"ב בסעיף עמלות
לרכישות בכרטיסי אשראי בלבד.
צריך להגיד שהכותרת די מוגזמת, מר הרצוג. הג'וב של נשיא המדינה הוא לא ממש מכובד, כפי שיובהר להלן. וחוץ מזה היו אמנם בין קודמיך מי שהמילה כבוד נקשרה לשמם על תפקודם הציבורי בטרם נבחרו לנשיאות אבל, במקרה שלך, יש לומר, התואר כבוד לא נקשר לשום תפקיד ציבורי שמילאת. גם קשה להיזכר ברעיון מעניין וחדשני כלשהו שהעלית בתפקיד היותר חשוב שהיה לך – יו"ר מפלגת העבודה.
בחמישים השנים האחרונות נתקפה אוכלוסיית העולם במחלת המדדת. הזמנתם משהו. הוא הגיע. מיד אתם מקבלים שאלון על טיב המשלוח בסגנון דרג מ-1 עד 5. בית החולים הדסה בירושלים שולח בקשות דירוג כאלה כדי לתת ציונים לרופאים. כאילו הציון 5 שנתתי לדוקטור פלוני זהה במהות לציון שנתן שכני לדוקטורית אלמונית.
בנק ישראל פירסם השבוע הודעה ובה נכתב כי "בהמשך להמלצות הצוות הבין-משרדי לבחינת האמצעים להגברת התחרות במערכת הבנקאית למגזר הקמעונאי, שפורסמו באוגוסט 2025... בראש הצוות עמדו המפקח על הבנקים וראש אגף תקציבים במשרד האוצר, ומטרתו היתה לקדם את התחרות במערכת הבנקאית ולהסיר חסמי כניסה לשחקנים חדשים, לרבות עבור גופים חוץ בנקאיים".
אמיר ירון, נגיד בנק ישראל אמר "בנק
ישראל הציב את קידום התחרות במערכת הבנקאית כיעד אסטרטגי מרכזי שתכליתו שיפור
השירותים הבנקאיים לכלל הציבור,"
יפה, לא?
לפני עשרות שנים פירסמו דניאל צידון ויונה
רובינשטיין, שני פרופסורים צעירים לכלכלה באוניברסיטת תל אביב ובשיקגו, מחקרים על הקשר
שבין ההכנסה של מבוגרים להשכלה ולהכנסה של הוריהם כאשר אותם מבוגרים היו ילדים. הממצאים
העיקריים היו שההכנסה של ההורים לא רלוונטית להישגי הילדים וכי השכלת ההורים היא
הקובעת ובמיוחד –לאותה עת – שהשכלת האישה חשובה לפחות כמו הגבר וזאת בניגוד לטענת
ספר תהילים ש"כבודת בת מלך פנימה". להפך: החוצה. השכלת האם היא
הרלוונטית להישגי הילדים לכשיתבגרו.
בחודש שעבר הודיעה הממשלה כי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יקים צוות שרים שיבחן את "צעדי האכיפה המשלימים במישור הכלכלי־אזרחי שניתן לקדם על מנת להעלות את שיעור המתגייסים". כמקובל אצל הדוצ'ה, מאז החודש שעבר ועד כתיבת מאמר זה הצוות לא התכנס.
המאמר הזה עוסק בקשר בין מחיר הפיסטוק הקלוי לשכר אקדמאים. אתחיל עם השכר. כותב פרופסור אמריטוס לכלכלה יוסי זעירא: "הנתונים מראים באופן ברור ובסיוע מחקר כלכלי מבוסס :בוגרי השכלה גבוהה מרוויחים יותר לאורך חייהם בהשוואה לאלו שאינם מחזיקים בתואר אקדמי. הדבר אינו רק סיפור אישי או דעה חברתית - זו תופעה שמגובה בנתונים אמפיריים שמצביעים על תוספת הכנסה משמעותית וקבועה לאורך זמן לבוגרי אוניברסיטאות ומכללות".
המומחים לענייני
כלכלה נתנו לעניין שם ייחודי: הון אנושי. המרכיב הבולט באותו הון הוא ההשכלה בכלל
וזו האקדמית בפרט.
בעוד חודש ימלאו 23 שנה למינויו של בנימין
נתניהו לשר אוצר בממשלתו של אריאל שרון. האוליגרכיה הכלכלית של ישראל היתה מאוהבת
בו. קיצוץ חד בקצבאות הביטוח הלאומי, הפחתת מס חברות, הפרטה. הבורסה עלתה, העוני
ואי השוויון תפחו. שמחה וששון לעולם הפיננסי.
ב־2009 הצליח נתניהו להרכיב ממשלה, ומהר מאוד
התברר שחוט השדרה הפוליטי שלו התרכך. הביטוי המרכזי של התפנית היה הגידול בקצבאות
הביטוח הלאומי, הגדלת ההוצאות הממשלתיות ושאר מרעין בישין אותם תקף שש שנים קודם
לכן.
לפני שנים שוחחתי באנגליה עם עובד סוציאלי שהתמחה ברווחת ילדים. המקצוע הזה נועד לזהות התעללות של הורים בילדיהם ולהיות הכלי העיקרי בהחלטה האם לשלול מהורים את זכות ההורות על ידי העברת הילדים לאימוץ.
תחילה נדרשת הגדרה של פסימיזם. פסימיזם הוא כל מה שאינו אופטימיזם. לא, עם הגדרה רופסת כזו לא נגיע לשום מקום. ניסיון שני: אופטימיזם בהקשר הישראלי, לעומת פסימיזם, מתבסס על שלושה מרכיבים:
א. ממשלה המתחייבת לפעול בהתאם להסכם הבינלאומי
("אוסלו", שגם נתניהו התחייב
לו) ולפיו יש לנהל משא ומתן להסכם קבע עם הרשות הפלסטינית.
ב. ממשלה המתחייבת לבטל את הסעיף בחוק שעות עבודה
ומנוחה ולפיו אסור ליהודים לעבוד בשבתות ובחגים.
ג. ממשלה המתחייבת לבטל את כל החקיקה של הממשלה הנוכחית.
יו"ר המועצה הכלכלית במשרד ראש הממשלה, אבי שמחון, פירסם הצעת חוק לפיצוי מי שלקחו משכנתה לפני 2022 ולפיכך ניזוקו מהעלאת הריבית מאז. הפיצוי ישולם מדי חודש לתקופה של חמש שנים ולא יעלה על 75% מההחזר החודשי.
ההצעה זכתה לביקורת בשלושה היבטים:
הכותרת דלעיל מתחכמת. היא יוצרת את הרושם המוטעה
שישראל, באמצעות הממשלה, מבקשת מחילה על חטאיה. ולא היא. מראש הממשלה למדתי שיש לייפות את
המציאות ולהסיר קמטים ולכן ריטשתי את עיתון "הארץ".
השבוע הופיעה בעמוד השער של העיתון כותרת שהתפרשה
על מלוא רוחב העמוד: "פרשן ‘הארץ’ לשעבר אלון פנקס קיבל מאות אלפי שקלים עבור
שירותים שנתן לפוטליק". המילה "לשעבר" באה לציין את ההתנצלות של
העיתון על שהעסיק (מילה שתובהר עוד מעט קט) את פנקס, שבמקביל עבד אצל פוטליק, שעבד
כקבלן דיסאינפורמציה מטעם ממשלת קטאר.
מה ההבדל בין מכונית ודירה? לכאורה שאלה מטופשת,
אבל הכירו את מי שמעלה אותה ואף משיב עליה: מדד המחירים לצרכן.
מדי שנה נפגשים כ-10,000 משקי בית עם פוקד
מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס). מי שעלו במדגם מחויבים לרשום מדי יום
מה קנו ובאיזה מחיר. ובסוף החודש, להוסיף את ההכנסה.
ממוצע הוצאות משקי בית הוא הבסיס לחישוב סל
הצריכה הממוצע: כך וכך מלפפונים, כך וכך אבקת כביסה, כך וכך אלפי מוצרים ושירותים.
הסל הזה מתחיל את חייו בחודש ינואר וממנו והלאה מחשבים את שינויי המחירים המסוכמים
במדד.
בחוגים המכונים במקומותינו ליברליים התעוררה מחלוקת באשר לפלישה של ארה"ב לוונצואלה. היו מי שגינו את ארה"ב על תקיפת מדינה שלא היה לה סכסוך עימה. היו לעומתם מי ששמחו שסוף סוף נפטרים מהדיקטטורה של הנשיא מדורו שהתלוותה לה מדיניות פנים בנוסח אירן - אינפלציה, הפרת זכויות אדם ורעב, בהבדל אחד: מוונצואלה היגרו או ברחו מיליוני בני אדם.
לפורום קהלת היה השבוע סקופ. הוא כלול במסמך שעניינו אי השיוויון בנטל ובו ממליץ הפורום לאסור על פעילות המיליציות של האיגודים המקצועיים, שתפקידן לאכוף על עובדים להיות חברים בהם.
ד"ר
מיכאל שראל, ראש פורום קהלת לכלכלה וכותב המסמך, טוען כי בשעה שיש עיסוק רב באי השיוויון הכלכלי אין
די עיסוק באי השיוויון בנטל. כך, למשל, יש קבוצה של מקבלי סיוע מהממשלה, העניים,
שלא משלמים מסים. ולעומתם יש קבוצה של מי שאינם מקבלים סיוע, העשירים, שמוטל עליהם
מס כבד.
